היאוש. החושך. הרגשת מחנק. תנסו להוציא אותי מפה.
בעצם לא. תתרחקו. תיעלמו. תעזבו אותי בשקט.
אתם תנבלו כמוני. אתם תיפלו כמוני.
בבקשה. היאוש. החושך. המחנק משתלט.
אני פרח שנובל. אני כוכב שנופל.
היאוש. החושך. הרגשת המחנק.
האהבה. הזיכרון. החלום. הרצון.
שלא יתממשו לעולם.
הכאב. הדם. השברים.
אוסף אותם ובורח מפה.
מתעלם מהצעקות הגוברות.
מתעלם מהבכי שנוטף ממני. יוצא החוצה אל הגשם.
מחפש מחסה. מחסה שיהיה שלי, ורק שלי.
נאבד בסחרחורות. הכל מסתובב לי.
מחפש את האור. מחפש את התקווה.
נאבדה לי. כבר לא נשארה אצלי.
ממשיך לרוץ. בגשם. אני מרגיש את הנפילה.
נפלתי. כל כך חזק. ישר על הפנים.
אני מדמם מכל מקום. אני אוסף שוב את השברים.
קם. וממשיך לברוח. מהצללים. מהקולות. מהחולי.
מוצא מחסה חדש.
נרגע לכמה דקות, ולפתע עיניי שמות לב.
החולי הגיע גם לפה. לוקח את עצמי ועף.
למקום מרוחק. שיהיה רק שלי. שלא ידביק אחרים.
עפתי.



"אולי היום, הדם יפסיק לזרום ואני אעוף מכאן לאן שרק ארצה"
[היהודים - ג'קי, עם שינויים קלים שאני ביצעתי].