1.
מתישהוא אני אלמד לחיות,
או-אז אבוא אלייך.
תהיה לי עבודה קבועה,
טבעת על האצבע...
אני אדע לתפור ולבשל.
אפילו לתקן גרביים.
הכל יהיה פשוט, - נחיה כמו כל השאר,
ננשום מהר ונגדל את ילדינו.
נהיה מאושרים,- יסלח לי זה שבשמיים -
או-אז אפסיק לכתוב.
אהיה מסור. ונאמן. ולגמרי שלך.

2.
כל מילותייך - סרק - סתומות, - הנך כשהיית.
ולא למדתי לזהות את כל הליכותייך.
ולא למדתי להפסיק כבר לקוות
- היות והילדה שלי למדה לראות -
  ביום אחד את כל הנצח.

הבית שלי בוער,
נשימתי דועכת,
וכל שמעניין אותי הוא לאסוף חרוז נוסף.
הבת שלי אומרת
שלא רואים כבר את הקרקע,
שעוד מעט נהיה אלים,
שעוד מעט...

הבת שלי עושה נסים ונפלאות,
ממי הכישרון אם לא ממני?
אולי בכל זאת עוד אלמד לחיות
אז כמובן אני אפסיק לכתוב,
אלמד לתפור ולתקן גרביים.

עכשיו הבית שלי בוער,
נשימתי דועכת,
וכל שמעניין אותי הוא לאסוף חרוז נוסף.
הבת שלי אומרת
שלא רואים כבר את הקרקע,
שעוד מעט נהיה אלים,
שעוד מעט...

אני מתחילתך זקנתי עד מאד,
- איזו טעות פטאלית, לא פלא שהלכת.
אולי מתישהוא אני אלמד לחיות,
אביא אותך אליי בתחבולות מתוחכמות,
אכין את המיטה ואתקן לך את גרבייך.

עד אז ביתי בוער,
עד אז נשימתי דועכת,
וכל שמעניין אותי הוא לאסוף חרוז נוסף...
בתי גדלה בינתיים,
תלויה בין קרקע לשמיים,
היא מנבאת את העתיד
והיא תמיד אומרת רק אמת.