שמעתי שיש אושר שלא יתואר במילים. כולם חושבים שאני לא יודעת,
אבל אני כן. אני שמעתי שיש אושר שלא יתואר.


זה אחד הימים האלה, אתם יודעים. כל מי שמכיר אותי יודע שעדיף
לעזוב אותי במנוחה ביום כמו היום. זה לא שאני עושה משהו לא
בסדר או שאני רעה או משהו כזה, אני פשוט מעופפת, כאילו שאני לא
ממש כאן. אז אני מעדיפה שלא יציקו לי. נגיד, אם מישהו שאני
מכירה יקרא לי ברחוב, אני פשוט אדמיין שאני מישהי אחרת. אבל
האמת שכל מי שמכיר אותי נמצא רחוק-רחוק, בגלגול אחר. זאת
אומרת, כל מי שמכיר אותי באמת. באמת זה כבר חיים קודמים.



זה מן יום כזה של בן אדם שאני רואה ישר אני מסתכלת לו ככה על
הפנים טוב-טוב. ככה מנסה לראות מה יש לו בפנים. אנשים זה דבר
מצחיק, כל הזמן לובשים שריון ומסכות בלי שאף אחד ירגיש, אבל
בעצם כולם מחפשים למצוא מישהו אחד שיכנס להם ללב ויראה להם את
הנשמה. אני לא מחפשת כי אני יודעת שהוא יבוא. אני לא יודעת
מתי, אבל אני פשוט יודעת שהוא יבוא ויאסוף את הנשמה שלי ואז
אני אהיה קלה כמו פרח. מהים הוא יבוא. שמעתי את זה באיזה סרט
שראיתי פעם מזמן, והמשפט הזה ככה נדבק לי טוב-טוב בתוך הראש
ומאז אני יודעת שהוא נכון. פעם אמרתי אותו לאמא שלי אבל היא רק
צחקה עלי ואמרה שזה הדבר המטופש ביותר ששמעה, שאנשים לא יכולים
לבוא מתוך הים, ולפעמים היא ממש מתיאשת ממני ושאני אעזוב אותה
כבר בשקט. אז עזבתי.
היום אני כבר יתומה. אלא שהם לא מתו. אני כמעט. נכון אומרים
שלחתול יש תשע נשמות, אז ככה אני עברתי שמונה. כמו שאני רואה
את זה נשארה לי אחת וזאת נראית לי הכי חשובה. ואני שמעתי שיש
אושר שלא יתואר במילים.


אז ככה בפעם השמינית שמתי, אמא שלי החליטה שעדיף בשביל כולם
שאני ככה לא אחזור הביתה. היא אפילו לא באה לביה"ח להגיד לי את
זה. היא שלחה לי שקית זבל שחורה גדולה עם כל הבגדים שלי והכול
בפנים, וככה הדביקה מעטפה עם מכתב בפנים בלמעלה שלה, עם השם
שלי באותיות גדולות ואדומות כאלה. היא כתבה שאני לא הבת שלה
יותר, ושהיא מאוכזבת ממני לחלוטין, שהיא כבר לא מכירה אותי וגם
לא רוצה וכל מני כאלה, וגם הוסיפה חמישים דולה וכמה סיגריות
בתוך המעטפה. שמחתי כי בכל המחלקה לא היתה אפילו מכונת סיגריות
אחת ככה שתמיד הייתי צריכה לחכות עד הלילה שטום יבוא. טום היה
האח שעבד שם תמיד במשמרת לילה וככה שמר על כולם שישארו לישון,
אבל זאת לא היתה בעיה גדולה כי גם ככה דחפו להם כדורי שינה כבר
משש בערב. אני עשיתי עם זה ככה קצת בעיות והשתוללתי וכאלה, וגם
הרופא חשב שיש לי עיניים יפות אז הוא ויתר לי. הם תמיד מוותרים
כשאת בוכה - ככה אמא אמרה לי פעם.
אז הטום הזה, הוא דווקא היה בחור בסדר. הוא היה נשאר איתי רוב
הלילה בחדר, ולפעמים היינו שוכבים ולפעמים סתם רואים איזה סרט
או משהו. וככה בבוקר הוא היה משאיר לי את מה שנשאר מהחפיסה שלו
אחרי ששנוררתי ממנו כל הלילה. הוא היה בחור בסדר, בסדר גמור.
לפני שיצאתי מהמחלקה הוא ככה התחנן שאני אבוא לגור איתו וקצת
בכה לי והכל, אבל כרגיל אמרתי לו שלא. הוא בטח חשב שאני אחזור
שוב בעוד חודש-חודשיים כרגיל, אבל זה היה הגלגול האחרון שלי
ולא התכוונתי לבזבז את הזמן על שטויות. חוץ מזה נראה לי מצחיק,
איך אפשר להתאהב במישהו אחרי שראית אותו עם כל הדם שלו בחוץ
נוזל וכל זה.


זה ככה די מעציב לשבת לבד על ספסל באמצע רחוב סואן ולהביט
באנשים. הכל מעציב אותי ביום שכזה, אבל עדיין, כמה בודד בן אדם
אחד יכול להרגיש זה מדהים. יש חיים שלמים מסביב, אני תמיד
חושבת. וכשאני יושבת פה ככה על הספסל עם הסיגריות שלי, כל
העלים של הסתיו נושרים מהעצים וכל האנשים עוברים להם, הולכים
מהר וצוחקים או בוהים ברצפה, לפעמים נדמה לי שאני נעלמת. כמו
רוח. ובא לי לצעוק עליהם פתאום, במיוחד על אלה בחליפות היקרות:
הי, גם אני פה לעזאזל, גם לי יש מחשבות ורצונות ומשאלות, גם
אני בוכה ונשברת בלילה כשאין אף אחד שיראה, גם אני מתגעגעת
וכואבת, בודדה ומיואשת, שונאת ואוהבת ואוהבת לשנוא. אבל ככה די
נעים ל להיות רוח. שקט ככה. הכאב מורגש, אבל עדין-עדין. כמעט
נעים, מלטף. ואני, אני לא מסוגלת לצעוק על אף אחד. גם לא על
עצמי משתקפת במראה, אפילו שלפעמים נורא מתחשק לי. אז אני ככה
יושבת לי פה, קטנה כמו עכבר, ומדמיינת את החיים של האנשים
שעוברים מולי, מודדת אותם על עצמי לרגע ואז מחזירה ועוברת לבן
אדם הבא. כי אני שמעתי שיש אושר שלא יתואר במילים.


אבל אני מסתדרת יפה מאוד, שלא תחשבו. אני ככה עושה רק מה שבא
לי. אני נודדת, כמו אינדיאנית, כמו ציפור גדולה ויפה. אני
עוברת לי ממקום למקום, כל חודש ככה פוגשת מישהו אחר שרואה את
הפנים שלי ומתייחס אלי כמו אל חיה פצועה שצריך לטפל בה. הם
מאכילים אותי ומלבישים אותי וקונים לי טבעות ושמלות ועגילים.
ואני ככה מחייכת אליהם יפה כמו שהם אוהבים, מנסה עליהם הבעות
חדשות ומילים מתוקות, ואני עדינה מפה עד השמיים. פעם ראיתי
איזה סרט ומישהי שם אמרה שכולם חושבים שלהיות יפה זה כיף גדול,
אבל היא יודעת שזו בעצם קללה והרבה יותר פשוט להיות מכוערת.
בחיי, ככה היא אמרה. אבל זה לא נכון, בכלל לא. הנה, מתי שאני
רוצה יש לי בית חדש, בגדים וכסף והכל. אני רק צריכה לחייך
אליהם. וכשנמאס לי אני הולכת. ככה זה פשוט. ככה זה נוח לי.


כי אני יודעת. אני יודעת הרבה דברים, הרבה יותר ממה שכולם
חושבים שאני יודעת. אני יודעת לדבר צרפתית, ואני יודעת למנות
את כל המדינות של ארה"ב אחת-אחת, את כולן. אני יודעת את השמות
של כל הזמרים שאי פעם שמעתי, ואני יודעת כמעט את כל לוח הכפל
בעל פה. אני יודעת לצבוע את השיער לגמרי לבד ולהתאפר ככה שאני
נראית מבוגרת מספיק בשביל להיכנס לכל המועדונים הנחשבים. אני
יודעת שישים ושמונה מספרי טלפון בעל פה, באמת שאני זוכרת, ואני
יודעת לטפס על עצים מהר כמו שאף בחורה שהכרתם לא יודעת, ואני
יודעת לגלגל סיגריות לבד אפילו בלי פילטר. אני יודעת את כל
הספרים של ויליאם ס. בורוז ככה כמעט בעל פה, ואפילו כמעט את כל
השירים של אלן גינזברג, ואני יודעת לנגן את הביטלז בגיטרה,
במיוחד את "Here comes the sun" כי התאמנתי המון, ואני יודעת
מה זה מרגיש לחתוך לעצמך את כל העור ככה והבשר עד העצמות, ואני
יודעת מה זה להשתכר כל כך הרבה עד שמקיאים, ואני יודעת איך
מזייפים אורגזמה ככה שבחורים משתגעים, ואני יודעת איך זה
להסתכל במראה ולראות מישהי אחרת מביטה בחזרה, ואני יודעת איך
זה לבכות כל לילה עד שנרדמים, ואני יודעת איך זה להזריק סמים
מבלי אפילו למצמץ, ואני יודעת איך זה להתעורר בבוקר ולא לזכור
איפה אני בכלל ואיך לעזאזל הגעתי לכאן ולמה, ומי אני בכלל ומה
אני עושה עם החיים שלי לעזאזל, ואני יודעת, אני יודעת מה אתם
באמת חושבים עלי, אוהו אני יודעת הכול, אבל לא אכפת לי, לא לא,
לא אכפת לי אפילו לרגע, לא אכפת בכלל, כי אני שמעתי.
אני שמעתי שיש אושר שלא יתואר במילים. ואני יודעת שהוא יבוא
אלי, מהים הוא יבוא אלי, והוא יאסוף את הנשמה שלי ואני אהיה
קלה-קלה כמו פרח, הוא יבוא, הוא יבוא אלי וישא אותי אל דרך
חדשה ויכיר אותי, הוא יבוא ואני אפילו לא אצטרך לחייך אליו,
הוא יבוא, הוא יבוא ואני פשוט אגיד לו:

קוראים לי אנג'לין.

Angelene / P.J Harvey


My first name Angelene
Prettiest mess you've ever seen
Love for money is my sin
Any man calls, I'll let him in


Rose is my colour, and white
Pretty mouth and green my eyes
I see men come and go
But there'll be one who will collect my soul and come to me


Two-thousand miles away
He walks upon the coast
Two-thousand miles away
It lays open like a road


Dear God, life ain't kind
People getting born and dying
But I've heard there's joy untold
Lays on that open road in front of me


Two-thousand miles away
He walks upon the coast
Two-thousand miles away
It lays open like a road


It seems so far away,
I see men come and go,
Two thousand miles until i reach that open road



My first name is Angelene