שלוש אבסולוט על אייס ואני מסודר
רוצה לומר לך שאני יכול
כמעט לראות את עצמי מתחת לחופה
מאושר.
לפתע קולט מבט וחיוך מהצד, ומשיב בחזרה
מהוסס.

זה לא הלב שלי שנמעך, לא בית החזה הקורס, זהו רק הבאס.
ואני מרמה ומרמה, את עצמי בעיקר, עד שהכאב נטחן עד דק, עד
שהריק נרמס, ואתם מתנועעים לצלילי מוזיקה מזרחית, אחר כך רוק,
אחר כך טראנס.

הנה אני רוקד את עצמי לדעת. רוקד ורוקד את כל הצעדים המחושבים
הללו, מאגדם לכדי תורת התחמקות אחת שלמה.
וכל מה שנותר לומר
הוא שאני רוצה את הנשיקה הזו עכשיו
למפרע.
את זו עכשיו ואת היד ביד ואת הרמת ההינומה וענידת הטבעת,
והרב מברך והאמא שמתייפחת
והצהלולים, הכוס השבורה, ירושלים ולשוני הדבוקה;
את הכל אני רוצה, את הכל, את כל החבילה,
את האהבה, את הילדים,
 את השיבה יחדיו לסדר פסח ולהעביר
את הכרפס, המרור  הזרוע הנטויה
ואת ההגדה. כפי שנתכוון, כפי שצווה. ולהותיר
את השאלות בצד.

תנו לבן הרביעי שישאל את שאינני רוצה להשיב,
הוא עושה זאת כל כך טוב, כל כך בשקט,
                                             כל כך מכאיב.