ממרק חרבו, חגורתו מהדק,
הוסר הספק, הקרב צודק.
שוקד על מפות, פוקד על כוחות,
אח מצפון לא שקט, לכל הרוחות.

שקט. לפתע קריאה, הגיעה השעה.

אדרנלין רוחש, הוא נמלא ביטחון,
עוד יעד כובש, הוא מריח ניצחון.
השאננות משכנעת, הוא משלהב את הלוחמים,
המערכה הקובעת, מצפון תוקף ללא רחמים:

בוגד! מנעת את הגשמת האחר, בשביל הנאת שוא,
תגיד, להפקירו אתה בוחר, באותו המצב, נוטש עכשיו!
אני מובס, במיטה מתחפר. לחישה סודקת את לבי הנצער,
לאן הלכת? אני מחכה. לשום מקום, אני עונה. אני נשאר.