|
בין מרקמים לבנים שועט
אני שם פניי בחלון
ולא מקור הלב מרטט
כשפנייך מול לבן חיוור
חוזרות וכובשות את עיניי
למענך נסעתי רחוק
להדליק את נר דמעתך
אל ארץ חיוורת אדמה
בה דבר לא ברור
בה הכל מוטל שבור
אך רק תפילה בפי לאמר
והדמעות דמעות של אבן
צונחות אל העפר
אל מול גדרות של תיל
שוב משהו נשבר
והנה ניצן קטן
נקודה ירוקה על קטיפה לבנה
מציץ מבין החומות
אילו רק ידע
מה ערכם של חיים
הצומחים במקום
בו אבדו נשמות |
|
|
המילה האחרונה
היא תמיד של זה
שמאשר את
הסלוגנים, מה
שמשאיר מעט מאוד
מקום להשמצות או
להראות עד כמה
אתה רב-שוגל כי
תמיד זה שמאשר
את הסלוגנים יקח
לעצמו את הקרדיט
(ובצדק יש
לומר)
יאשה לומד
מטעויות של עצמו
ושולח באימייל
את הספר השחור
של זה שמאשר את
הסלוגנים...
כמובן אחריי
שצילם אותו...
מה,הה,הה,הה...
חחחעעעעע...(צחוק
שהופך לשיעול
שהופך למוות
מיסתורי דרך
הסלוגן) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.