הרגעים כה חופזים
וממהרים ללדת
ערגה ליופי וציפייה נסערת
את תשוקתי המפרפרת
לרומנטיקה אובדת
גילה לי הירח
על ערש דווי
האיר צללית מטושטשת
של גברת לוחשת
וברך כורעת
לרקעו החיוור
...
ביער קדום בלי זכר אדם
בין עצי כישוף ושבילים של דם
לצידי על ענף חתול חייך ,נעלם
והצביעה יד של שועל - לשם..
שם סנאים ריקדו בתזזית
בצד דובים צעקו "זאת שחרית!"
שם קוקייה בטרוף הילולה
בלהט תשוקות דפקה והלמה
עלים רשרשו בשאון שגעונם
ידי הרוח איבדו שליטתם
הירח גסס ,טבע ונמס
חוט שעווה גרר ממרכז
השמיים
צינה הסתרגה קפאה ונפלה
מהבל פי בכל נשימה
ליבי הלם כפוחד למחר
מעבר כל צעד קרוב ומוזר
לעברה
צעד רדף צעד בצעידה מהירה
וקולה נשמע במרחק נגיעה
יער אבוד עברתי בחיפוש
צלם האשה, נצח הריגוש,
והנה -
ראיתיה לראשונה,
הייתה זאת המוזה בכבודה ובעצמה.
בה יופי שאדם אינו רשאי להחזיק,
שרה מנגינה דקה באופן מחריד
איני יודע להסביר מהותה
איני יודע, מאין ומאן,
אך אני יודע מילות אהבה
בכל שפה שבהן תנוגן
והיא -
מנגינת אוהבים
כשף כשפים
פרטה באוזני כל החי
שירת ציפורים
ויללות זאבים
ליוו את מנגינתה הליל
מול עיני צף מלאך
ונחש היצר קרא לפעול,
בעודי מתקדם ברגש - מוכרח!
ציפור נחתה משמי המכחול
והינה בכתפי ננעצו ציפורניים,
הינשוף הזקן התכסה בכנפיו
נותר אדיש למנגינת הליל -
רבות ניגן בחייו
"בני או בני" הוא אמר מתנודד
צלליות שכאלו כבר ראיתי
הקשב לי ודע... באמת
בחיי עליתי ושגיתי
נפלתי והורמתי, עפתי וקרסתי
בורכתי וקוללתי, שנאתי ואהבתי
זאת אומר בנימת דאגה
חשש כבד ומועקה
אין ביכולתי לפרש מעין נבעה
אך יש בידי מילות אזהרה
מקווה שתבין ותפנים לבפנים
כי זקן ימים אני... וימים מזקנים
וראיתי צללים ושמעתי שירים
מפתים ענוגים ונוגעים
ואהבתי חיים ושירת אוהבים
אזהה גם מעבר להרים
וכעת -
אם אין ברצונך למשש שיחים
ואין ברצונך להשתגל בעצים
הקשב לקול ההיגיון שעל כתפך
קח נשימה וספור רגעים
קח נשימה הסדר את ליבך
החזר את גופך לחיק נשמתך
והכול יתמוסס לאיטו באוויר
עם חרבך ושריון האביר
עם זאת הגבירה חכה עוד דקה
וראה שהייתה ואיננה
סמי ההזיה הזורמים בתוכך
יאבדו מהשפעתם - כל רגע
הקשב לקול דנדון השעון
הדוהה מהלומות הירח
נעצר המחוג בכוכב הצפון
ושניים עשר נקישות קודח
צא מהטרנס שנסק וקרס
וגוסס לעבר-סיום
נגמרה ההזיה בתהום הנשייה
לך בדרכך לשפיות |
