ואולי לא צריך אותי יותר...
מרגישה כמו בורג רזרבי בכל מקום שבו אני נמצאת.
אתן, שאתן כל עולמי, לא מרגישה אני שייכת אליכן...
ואתן, אלו שזנחתי ונתתי לעצמי לחשוב שתהיו שם תמיד, נותנות לי
להרגיש לא שייכת...
ובחיק משפחתי, חשבתי בעבר שעם בוא הזמן ארגיש חלק... אך הזמן
לא בא.

כבר אין לאן לברוח,
גם עם עצמי כבר לא מרגישה בנוח,
כאילו משהו בתוכי רוצה כל כך לצאת ולצרוח לעולם כמה אני רוצה
שמישהו יצטרך אותי... רוצה כל כך לעזור!

ואולי לא צריך אותי יותר...