אני כותב את זה בשבילך.
אפילו שלא ראיתי אותך המון זמן, והקשר ביננו לא חזק כמו שהוא
היה פעם, אני רוצה לומר לך כמה דברים.
היית כמו אח בשבילי, אח קטן שאני יכול לשחק איתו, או אח גדול
שאני יכול ללמוד ממנו. תמיד היית שם בשבילי, וידעתי בתוכי שאתה
מבין אותי.
לא היית אמור להבין מה אני אומר, לא היית אמור להשיב, אבל עשית
את שניהם.
חיזקת אותי כשהייתי צריך נפש תומכת, שיחקת איתי כששיעמם לי,
רצת איתי עם פרץ אנרגיה נגד הרוח בהתלהבות, כל פעם מחדש.
אני אוהב את החיוך שלך.
אני אוהב את הניצוץ בעיניים שלך.
אני אוהב את החכמה העתיקה שקורנת ממך.
אני אוהב את ההתנשפויות שלך.
אני אוהב איך שאתה זז מהר ולאט בו זמנית.
אני אוהב כשאתה נח.
אני אוהב כשאתה ישן.
אני אוהב כשאתה פוחד, זה גורם לי להתרגש.
אני אוהב כשאתה מתרגש, כי זה גורם לי לפחד.
אני אומר לך את כל זה כדי שתדע, כי אתה כבר לא תהיה פה מחר.
אני אוהב אותך. אחי.

מוקדש לצ'רלי.