הרכבת נוסעת כבידה ועיקשת
וקורות העבר נותרים מאחור
כל העצב המר, הבדידות הנמשכת
הכל נעלם ולא יחזור.
העצים בחלון נעים אט ברוח
ציפורים מצייצות מציצות בין עלים
עוצמת עיניי,מנסה קצת לנוח
והכל נעלם בין צללים.
אז נכון שהיה, ונכון שהיינו
אך הכל השתנה וזה לא אותו דבר
התרחקת אין סוף ואין לי שום כוח
להשיבך אל מה שנשאר.
האורות עמומים, הרכבת כובשת
את אותן השתיקות שבאות מעצמן
והלב עוד בוכה על כאב שהלך לו
במצולות זכרון ישן.
ומראות האתמול חולפים מול פניך
מזכירים טעויות, מזכירים מריבות
עוד עיניים דומעות בשתיקה של החושך
עיניים דומעות וכבויות.
אז נכון שהיה, ונכון שהיינו
אך הכל השתנה וזה לא אותו דבר
התרחקת אין סוף ואין לי שום כוח
להשיבך אל מה שנשאר.
והראש מסוחרר מאורה של השמש
מהחול הבוהק של הים השחור
הרכבת איתי, ממשיכה היא לנוע
הולכת ולעולם לא תחזור.
ואתה עודך שם, מחכה שאשוב עוד
מחפש אחריי ברחובות הריקים
לא תבין, אהובי, שאני נעלמתי
מעופפת בדד בשחקים.
אז נכון שהיה, ונכון שהיינו
אך הכל השתנה וזה לא אותו דבר
התרחקת אין סוף ואין לי שום כוח
להשיבך אל מה שנשאר.
אל מה שנשאר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.