ואולי נעלמתי ממך.
מי את?
את מה שראיתי,
את מה שלא,
את מה שבדיעבד.

האם את יפה כמו פעם?
אולי יותר, אולי פחות.
האם את אבודה או נמצאת?
מי אוהב את מי שאת עכשיו?

הוא אהב אותך, הילד התמים הזה, המוזר.
הוא אהב ולא ראה.
אהבה אילמת, מחוות ריקות.
ילדות מתוקה-מרירה, ואת ברקע.

המילים התערבבו עם העיניים,
עם הלב המחוץ.
עם שני אגסים מחוברים על דף.
עם שפת הסימנים שלי, שאיש לא היה יכול להבין.

כבר לא חולם עלייך,
זוכר שטוח, רדוד,
כמו היה חלום.
אני האידיוט שנתת לו ציפורן,
והוא חשב שנתת עולם.

הלהבה שלך עוד בוערת, אני מאמין.
מסמנת את המדרכות, חורכת את הגברים.

אין ספק שעצבנתי.
גם אני הייתי מתעצבן.
איך אפשר להבין ילד מוזר,
שאוהב אותך ורואה דרכך.