כשראיתי אותה עוברת ברחוב לראשונה, הרגשתי שונה, הרגשתי כזו
תחושה מוזרה וליבי פעם בחוזקה, מה זו התחושה הזאת ? מישהו יכול
לעזור לי?

אני יודע, אני אלך לשאול את גל, החברה הכי הטובה שלי, אולי היא
יודעת מהי התחושה הזו...
גל לא ידעה, אבל אולי רוני יודעת, או אפרת? או אפילו טלי
יודעת? מי יודע מה זאת התחושה הזו?

כל זה קרה כשהייתי בן 7 בכיתה א'. הילדה שאהבתי אז, קראו לה
עדי.
מאז לא נפגשנו, אבל אתמול פתאום היא התקשרה, אתם מאמינים? אחרי
20 שנה שחיפשתי אותה, היא מצאה אותי.

דיברתי איתה כמה שעות בטלפון, ואתם יודעים מה גיליתי? שעדי גם
אהבה אותי...
רק אם היה לי את האומץ לגשת אליה אז ולדבר איתה...
היום אני נפגש איתה אחרי 20 שנה, והדבר הכי טוב בזה, שאתמול
היא אמרה לי שהיא עדיין אוהבת אותי.

אבל אני כבר הייתי נשוי פלוס שני ילדים מקסימים. תחושת הפספוס
הנוראה של אהבה נכזבת.
כעבור 5 שנים מצאו אותה בדירתה ברחוב שנקין 5 מתה, ללא רוח
חיים, עם מזרק ביד.
ורק אז הבנתי שהיא היתה האישה היחידה שבאמת אהבתי כל חיי.



זהו סיפור מפרי דמיוני, מקווה שתגיבו עליו.