אני סתם תוהה אם תמיד הייתי ככה,
הילדה הזו שיושבת בצד.
הילדה הזו שתמיד שם, ושאיש אינו מזמין אותה לרקוד במסיבה,
שאיש אינו מביט לבדוק אם גם היא נהנתה.
שאיש לא מנסה לראות מעבר למראה שלה.
אני תוהה אם זה ימשך ככה תמיד,
שאני תמיד מביטה מהצד,
מביטה באחרים,
יותר אמיצים,
יותר נבונים, חכמים,
יותר יפים, יותר עדינים.
ורק אני יושבת שם בצד, שום כלום משום דבר.
סתם תוהה אם יכולתי להיות שונה,
ואם זה היה משנה מעט את התמונה...
ושוב השיר הזה חוזר, שיר שאני כבר יודעת בעל-פה,
ושוב כולם מסתדרים בזוגות,
אולי הפעם,
אולי מישהו יזמין אותי לרקוד...