הכל היה בסדר באותו בוקר. הוא התעורר, הביט בפניה הלבנות
ששוכבות על הכרית על ידו. הגוף הטהור שלה זרוק על המיטה והיא
יפה עד כאב. הוא מחייך לעצמו ומתחיל עוד יום בחייו העלובים.
נכון, זה ניגוד די משמעותי את חושבת. אבל למרות שהוא איתך,
אהבת חייו הגדולה, החיים שלו נותרים וממשיכים להיות עלובים.
את שואלת שוב ושוב "למה?"
עד שיום אחד הוא תופס אותך חזק בכתפיים, מושיב אותך על כורסאת
העור השחורה, קושר אותך בחבל עבה וכשהוא הולך מצד לצד, מביט
בתוך עינייך ישר אל תוך נפשך האבודה, הוא מתחיל לספר, תוך כדי
משחק בסכין מטבח חדה ומאיימת.
אי שפיות זמנית:
"אז ככה", הוא מתחיל, "בואי ואספר לך למה החיים שלי כל כך
עלובים למרות שאת, נסיכת החלומות, מענגת אותי כל יום ביומו.
זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו? תעני לי!!!" הוא צורח ואת לא
עונה, "כבר אז ידעתי, ראיתי בעינייך הטובות שאת האישה האידאלית
להיות לי אם לילדיי העתידיים להוולד. בזמן שאת היית עסוקה
בלהרשים אותי עם חיוכייך הממיסים, אני כבר תכננתי חיים שלמים
איתך, חיים שלמים שלנו. הכל היה יפה, כל כך יפה, במיוחד בגלל
מבטייך." הוא מרים עיניו למעלה ונזכר בלילות אהבה.
"ואז החלטנו שהגיע הזמן לקחת את זה שלב אחד קדימה ולהכיר את
ההורים אחד של השנייה, אמא שלי שקיבלה אותך בחום ואהבה וההורים
שלך שהתלהבו מאוד מהרעיון שחייל ביחידה מובחרת בצבא יוצא עם
הילדה הקטנה שלהם, למרות שהוכחת לי כמה שאת לא. והכל היה יפה
והכל היה בסדר." הוא ממשיך וחוזר על המילים כשניצוץ של טירוף
אוחז בעיניו שתמיד העניקו לך ביטחון.
הוא יורד על ברכיו, מלטף את לחייך הלבנות, מסתכל עלייך כה רכה
וענוגה, מאוהב עד כאב, אובססיבי לדמעותייך המפוחדות.
"וכשנסעת..." הוא ממשיך ודמעות מתחילות לזרום בשקט מאיים,
"נכון שביקשת ממני לעזור לו, כי אמא שלך מתה???" הוא צורח.
את נזכרת... בימים שהיה לצידך, בלילות בכי בלי אמא.
"אבל את היית חייבת לנסוע, להגשים את עצמך, יא זונה!!!"

"והקשבתי לך והייתי בשבילך, הסכמתי לעזור לו בתחנה כי זו גם
ככה עבודה מועדפת", הוא עצר לרגע מחפש מן סוג של מוצא מהרגע
המביך.
"יום אחד", המילים קצת נתקעות, "יום אחד כשהוא החזיר אותי
הביתה, עצר מול הבלוק שלי ונפרד ממני לשלום בדרך בה רק הוא ידע
שתהרוס אותי עד הגבול."
הוא לוקח סכין מטבח חדה ומעביר לאט על רגלו השזופה, זחלילי דם
זוהרים אלייך ואת מתחילה לאהוב את זה.
"לאט לאט, כשמדי העבודה המטונפים כמו מתחננים להרפות מגופי
העייף, הוא לקח יד אמיצה ואכזרית, בהתחלה לא הבנתי למה וניסיתי
להזיז את היד שלו בעדינות עד שהרמתי ראשי אל עיניו וגיליתי,
שזה טוב, שזה לא רע לי. שאולי עכשיו אני מבין למה התאהבתי בבת
של האדם הכי מסוכן לחיים שלי, לקריירה הפאקינג צבאית שלי
ולמשפחה המזויינת מושלמת שלי ואז הבנתי, הבנתי כמה שאני בעצם
אוהב אותו ואולי הוא שם לב."
לפתע תחושת גועל עוברת בגופך, את מקיאה על עצמך חומר לבן,
בוכייה ונרגשת את מביטה בו, צמאה לשמוע את ההמשך...

"ונראה לך שבגלל זה החיים שלי עלובים??? היית מתה!!! על זה עוד
הייתי יכול להתגבר", הוא מתחיל לצעוק כאשר הוא לא שולט על
עצביו, "עם זה עוד הייתי יכול להתמודד, אבל, אבל באחד הלילות
החמים של יולי-אוגוסט כשאת בילית באילת מזדיינת על החוף, אני
והאבא המזורגג שלך שכבנו על הגג ערומים, רק מלטפים מקומות
אסורים, מעשנים סיגריה אחרונה של חיים מושלמים כאילו והוא ידע
שבעוד רגע החיים שלי יהרסו."
"וזה מה שהוא סיפר לי. שהוא אהב אותי מהרגע הראשון שנכנסתי
לחייך, מהרגע הראשון שהוא ראה את עינייך הבורקות מאהבה הוא ידע
שאני האידאל שלו לזיון מושלם, אז מה הוא עשה, את רוצה לדעת???
רוצה???" הוא צרח, תוקע את הסכין חדה ועמוקה בתוך רגלו.
"זה הכאב שמגיע לי על שהייתי שם ונתתי לו להרוס חיים, ומה הוא
סיפר לי? שהוא לקח את האמא הדפוקה שלך ותקע לה סכין בלב כדי
שאני אהיה שם בשבילך ואוכל לזיין גם בשבילו", הוא חייך חיוך
תמים.
"ואני מצטער שאני כזה בוטה, אהובה שלי אבל תביני, ככה הוא היה
איתי, כמו סרט פורנו סאדו-מאזוכיסטי מטורף היחסים שלנו היו ואם
תביטי טוב טוב, לא רק על גופך המושלם תראי את הצלקות שהוא
השאיר, הוא והשוט הרגשי שלו והמילים הבוטות שפגעו בי כל כך עד
שגמרתי..."

הוא מוציא את הסכין מרגלו לאט וניגש אלייך משחרר את החבל.
"בואי!!!", הוא צורח, "בואי ואראה לך, רק תבואי."

כאשר אתם נוסעים במכונית, את מכה את עצמך סטירה אחרי סטירה,
כדי לבדוק שזה לא חלום. את כבר רואה את הבליטה במכנסיו, את כבר
יודעת מה הולך לבוא, רק שבעצם אין לך שמץ של מושג.
אתם מגיעים למקום חשוך וקר, את נכנסת לתוך מקלט נטוש.
ארבע גופות קרות כאשר כל האיברים כמו אוכל מהיר מוגשים
לזבובים, אביך ושלושת ילדייך הטהורים.
את מסתכלת אחורה וכבר לא רואה את האיש שהיה לך לבעל. עוצמת
עינייך ומבט קצר לעבר ומבינה -הוא מעולם לא היה.
פוקחת שוב עיניים, מביטה מטה ורואה את סכין המטבח בידך. מישירה
מבט קדימה ורואה גופה אחת תלוייה, אבא שלך, האיש הראשון בחייך
שהראה לך כמה טיפשה את יכולה להיות.

"אאאאאאאאאאההההההההההה!!!"
היא צרחה ואז שקט. היא נופלת אל תהום שחורה עם מליוני פרפרים
לבנים והסוף המר, מתוק כמעולם לא נברא, אולי כי מקורו מנקמה!
נקמה מתוקה.