אני נוסע בכביש הערבה, החול מגרד את עורפי,
ראיתי בדרך עצים עירומים, אדם וחווה רקדו הורה.
והכביש ממשיך לו ישר עם קצת פיתולים.
ופה אין נחשים שזוחלים על גחונם, רק שלדים של חלשים,
וברדיו השדר מתווכח עם איזה פסיכופט,
שאמר שהחיים תלויים בבנקט.
אני נוסע בכביש הערבה, פה ושם מכוניות עוברות,
אף אחד לא אוהב את דרך המוות, רק העניים נוסעים בה.
ואני מזמזם איזה שיר ישן של זמר אהוב, שיר שנגע לליבי.
וכמה רועים לא רואים את הצאן, והם שורקים להם.
והכבשים מנהלים דו שיח עמוק, מי הולך להישחט ראשון,
כל כבש הוא טירון.
אני נוסע בכביש הערבה, אין על מה להסתכל חוץ מעל שלטים,
שלטים שמסבירים לאן לנסוע, והעץ היבש מזכיר לי אותך,
והכביש כבר מגיע לקצו, והמזוודה שבאיחסון מקפצת.
ברדיו משדרים את החדשות, מחר יהיה חם, מחרתיים יהיה קר,
מזג האוויר לא החלטי, הוא דו פרצופי, אולי זה תורשתי,
אבל אני יודע, שסיימתי לנסוע. |