לקחתי את השליטה לידי
ועכשיו אני מרגישה מלאת כוח וגבורה
אבל עם חור בדיוק באמצע הליבה
ואולי הוא צדק
אולי כשארגע, כשתחלוף הסערה
אתמלא בחרטה.
ובאמת שהגעתי למסקנה
שהוא כנראה לעולם לא יהיה מה שאני רוצה
שהוא לעולם לא יוכל לתת את שאני צריכה
אבל מה עושים עם תחושת המועקה
מה עושים עם תחושת געגוע שמציפה
איך משכנעים לב שאוהב
לב שכואב
שזה שאותו במשך שנה מילא
והציף אותו בחום וחיבה
לא יכול להיות יותר חלק מההוויה
ופתאום מה שהרגיש נכון אתמול
נראה כעת חסר כל היגיון
ופתאום הרגש שנדמה כי נרדם
המיר עצמו למלנכוליה ותחושת אובדן
אלוהים, עשה שיעבור לו כבר הזמן...
כי לא אוכל לשאת עוד הרבה את התחושה
שאולי בקצה השני של הפארק דרה נפשי התאומה
ולא אוכל לשאת עוד הרבה את התהיה
שמא עשיתי טעות איומה |
