"חדשה אצלנו"? זקן עם קרחת, שפם וכרס מוצקה, גוף הנושא עמו
שיירים של מי שפעם עורו היה מתוח על שריריו הבטוחים. "אני לא
קבועה, גם לא חדשה." "את באה לשחות?" אני מסרבת בנימוס ומסבירה
שבמקרה התגלגלתי לכאן, ושאין לי בגד ים. אני מעבירה מבט ומגלה
שהופעת חיית הלילה שלי אינה משתלבת בנוף הזקנים העוטים בגדי ים
שאינם חסים על כל פרט מבחיל בגופם. "אז תשחי בערום, מה אכפת לך
מי מסתכל, אם בים לא נעשה מה שנרצה איפה עוד נוכל להנות מהחופש
שלנו. "כן", חשבתי שנפלתי על זקן חכם, עם ראש פתוח, ואולי זה
רק הים, ואולי זו רק חרמנות לשמה, ואני נקלעתי לדיאלוג עם חרמן
רופס, שבוחן את דרכו אליי. חיבבתי את השלמות הפנימית הקורנת
ממנו תוך שהוא מותח אבריו לפני שחיית הבוקר. "הזדמנות אחרונה,
את באה?" "לא תודה", עונה בנימוס. "אז תהיי פה כשאצא, אני נכנס
לשעה וחצי" "אני בטח כבר לא אהיה פה" הרי עוד לא ישנתי את
הלילה ועליי לקבל את היום החדש, עיסוקים רבים נכונים לי. "טוב
אז אני דודו, נעים מאד ונתראה", "נעים מאד, מירי" מפטירה בחיוך
נבוך.
השמש מגיחה בין האופרה לאבולעפיה, הגלים נצבעים צהוב והגיבנת
מהכסא ליד נאבקת לסדרו, מסבירה לי שהכיסאות הקבועים נפתחים רק
ב-9:00 ומחביאה חפציה שכן כבר גנבו לה פעם תיק. "את נשארת פה?"
"כן בינתיים, אבל לא להרבה זמן" אולי הייתי צריכה להיות יותר
מדויקת שכן אני שייכת לשאריות הלילה שהתגלגלו אל החוף ואילו
היא זה עתה התחילה את יומה, ובוודאי אין לה הרבה מה לעשות
היום, תברך כמה מכרים לשלום, בהליכה של גוף שנתלש מחוט האיזון,
תחזור לדירתה ותבחש באיטיות כוס תה שהמלאכה על הכנתה תערוך
כרבע שעה, ואני בינתיים אתחיל את הלילה, אחרי שעשיתי שוק
והזזתי את האוטו מהחניון בתשלום.


השמש זורחת גם בים
הפטיר הזקן.
השמש זורחת גם בים
בסיני כמובן,
סיננה הבחורה.
השמש זורחת גם בים
התעקש הזקן.