בוקר אחד הקיצה נצח משנתה וראתה שאמא עצובה ודמעה זולגת על
לחייה.
אז נצח שאלה, "אמא למה את עצובה"?

"סבתא חולה היא הולכת למות".

"איפה זה מות"?
אמא צחקה ואמרה שמות זו לא מילה,
קוראים לזה מוות.
"טוב, איפה זה מוות", שאלה נצח.
"מוות זה בכל מקום ובשום מקום".
עכשיו נצח התבלבלה ולא הבינה שום מילה.
"עכשיו אני ממש לא מבינה
ולמה סבתא הולכת למות?
מה לא טוב לה פה?"

אז חיבקה אמא את נצח ואמרה שכולם מתים,
"קודם נולדים ואז מתים, נולדים וחיים ומתים.
זוכרת שנולד לעדן השכנה תינוק קטן
וכולם  היו שמחים וקרא לו חיים?
אז חיים וחיים וחיים..."
"ומה אז?"
"וכשהחיים נגמרים אז מתים, ככה זה בחיים."

"לאן הולכים כשמתים?"
"הולכים לגן עדן, כולם הולכים לגן עדן."
"אני הולכת לגן שושנה, זה דומה לגן עדן?"

"קצת דומה וקצת שונה,
"לגן שושנה הולכים ילדים,
ולגן עדן הולכים כשכבר לא ילדים,
כשמתים."
"ומה עושים שם בגן עדן?
גם שם משחקים ולומדים שירים ומתגלשים?"

" גן עדן זה גן מיוחד שלא עושים בו כלום"
"זה נשמע משעמם נורא."
עכשיו זה נשמע גם לאמא משעמם:
"כל הילדים של החיים חושבים שגן עדן זה גן משעמם
וכשכבר לא ילדים גן עדן זה מקום נפלא ומלא בקסמים."

"עכשיו אני שוב מבולבלת ולא מבינה."
אמא צחקה ואמרה
" כן גם אני לא ממש מבינה,
כי גם אני נצח כמוך ילדה."


"אז איך את יודעת על כל הקסמים?"
" כי פגשתי כמה קסמים קטנים בחיים,
כל הזמן יש קסמים קטנים בחיים שדומים לקסמים שיש בגן עדן."
"אמא ספרי לי על הקסמים."
"בכל לילה כשהולכים לישון יוצא טיול מאורגן לגן עדן,
בממלכת השינה כולנו מלכים ומלכות שלא עושים כלום ורק נחים,
ולא משעמם לנו כי אנחנו ישנים."

"אז איך בכל בוקר מתעוררים?"
"כשמתחיל לשעמם אנחנו מתעוררים,
פוקחים עיניים והולכים לגן ולעבודה ולבית ספר
ועושים הרבה דברים חשובים."

"מה זה חשוב?
שוב מילה חדשה."
"חשוב זו מילה פשוטה.
כשאנחנו רוצים משהו זה אומר שזה חשוב לנו."
"אני רוצה גלידה, זה נחשב חשוב?
עכשיו גלידה חשוב לך,
לי חשוב שתהיי גם שמחה וגם בריאה אז אתן לך גלידה אבל רק
במידה."
(האם גם לכם דברים חשובים שאתם ממש ממש רוצים?).

"אז מה חשוב בגן עדן?"
"בגן עדן שום דבר לא חשוב ולא רוצים שום דבר,
כשילדים רוצים הרבה דברים חשובים
וכשכבר לא ילדים אז הולכים לגן עדן."

" אם בגן עדן יש מלא קסמים,
למה את עצובה שסבתא הולכת לשם?"
"כי אני רוצה שסבתא תישאר איתנו לנצח
ועצוב לי כשאני לא מקבלת מה שאני רוצה."

עכשיו נצח הרימה גבה ושאלה, "מה זה נצח?"
אמא חיבקה את נצח ואמרה:
"את זה נצח, וגם אני, וגם עדן השכנה והתינוק חיים,
וכל מי שעכשיו ומה שעכשיו, נצח זה הכל, וזה גם כלום,
כי הנצח משתנה כל הזמן-"

- עכשיו צלצול הטלפון הקפיץ את אמא לענות בחיפזון,
מי התקשר ומה הוא סיפר?
"נצח, סבתא כבר לא ילדה,
סבתא נחה עכשיו בגן עדן, לנצח."
"אבל אני רוצה להגיד לסבתא שלום."
"גם אני רוצה, זוכרת את הקסמים?"
אז לקחה אמא את ידיה של נצח ואמרה:
"עכשיו נעצום עיניים, נפגוש את סבתא בחלום,
נחבק אותה, ונאמר לה שלום
ונספר לה איך עבר עלינו היום."