New Stage - Go To Main Page

לימור רביב
/
..הקשיבו נשים!

"ימים כמו אלו, אינני יודעת מה לעשות עם עצמי, כל היום וכל
הלילה...", פיונה אפל שרה לי שירים עצובים עם פסנתר בבס מוגבר,
מנגנת לי מזמורים של נשים אבודות עם המון רגשות מעורבים ורצון
אחד עז לבטא את עצמן. אז מה? זה לא סוף העולם.

תפסיקו לבכות! נשים! קחו עצמכן בידיים! חדלו מלהתבכיין על מר
גורלכן, חדלו להצהיר על אהבתכן לזה שאינו מתייחס ומכאיב כל פעם
מחדש ולסירוגין הפסיקו לבקש שיניחו לכן לנפשכן, אותם מחזרים
מטורפים שאינם משמעותיים לכן במאומה.

הפסיקו להיות מיואשות מעצמכן, מאיך שאתן נראות, מהתכונות
השליליות שלכן, מהגברים המזוייפים בחייכן, הפסיקו להרגיש כה
אבודות בעולם של אהבות ומין, שימו קץ לבלבול האינסופי ולתחינה
הפאטתית לתשומת לב...

חדלו לנתח מצבים שהיו, להתרכז בעבר הטפשי, המיותר, הסתמי והמלא
שגיאות, הפסיקו להתלונן על ביש מזלכן! היו גאות, שמחות,
מאושרות בחלקכן. למדו מטעויות ואם ברצונכן, חיזרו עליהן שוב על
מנת שתהיו בטוחות שאכן טעיתן.

אהבו את עצמכן, גם אם אינכן דוגמניות על או צעירות כפי שהייתן,
התרכזו בהווה ובעתיד, אל תשקעו בדכאונות כשיורד גשם ובא לבכות,
למדו הן להתאפק והן להתשחרר. מצאו לכן חברים אמיתיים, שאינם
פוגעים, שמכבדים אתכן, גם כשאתן בשמלת ערב מסקרנת וגם בפיז'מה
מסורבלת. חדלו להשתמש בכמות מסחרית של טישו ולהתסגר לבד בבית.
צאו מהשגרה, אמצו לכן תחביב של הליכה בחוץ ואורך חיים בריא.

היו גאות בנשיותכן אך לימדו מתי להצניע את הגוף. בחרו בגדים
שמחמיאים לכן, כך תרגישו טוב עם עצמכן, ושיהיו נוחים לנפש; מי
שמרגישה יפה בפנים אכן מקרינה יופי חיצוני.
לימדו עם איזה גברים לשחק משחקי כוח ואדישות במידה ואם איזה
להיות כנות ואמיתיות.

גם אם אוחזת בכן תשישות נפשית ופיזית, עייפות נוראה, גם אם
מאסתם בסביבתכן, בעבודה, בחברים, בבן הזוג (אם הוא בנמצא)
ומעצמכן- התאפסו, רעננו את הנפש ואת הגוף, נשמו עמוק, הפנימו
את החיובי והתנערו מהכאב, ולו למעט זמן בלבד, מלאו מחדש מצברים
בשינה, צחוק או בילוי, עשו משהו חדש, נועז, שנו משהו בלבוש או
בתספרות, הרגישו שובבות וטריות.

היו עצמכן. אל תחקו את זו האחרת, גם היא כביכול יותר מוצלחת
מכן, גם אם בגללה הוא עזב אתכן, גם אם היא תמיד יודעת מה
ללבוש. אמצו דברים חיוביים בסיסיים מאחרות, אך את המהות גלו
לבד. היו מיוחדות בזכות עצמכן. אל תעמידו פנים, אל תשקרו בקשר
לעצמכן. כנות מתשלמת.

גם אם אינכן עלמות צעירות, גם אם גופכן בוגד בכן (או שמא אתן
בוגדות בגופכן?) והעור רופף, מקומט, גם אם אתן מרגישות צורך
ביותר איפור מבעבר, זכרו להיות טבעיות כמה שיותר, אבל לעולם,
לעולם לעולם, אל תזניחו את עצמכן, היו תמיד מטופחות, נקיות,
מושקעות. פנקו את עצמכן. מגיע לכן. גם אם נכשלתן וגם אם
הצלחתן. פנקו את עצמכן כפיצוי על חוסר ההצלחה או כפרס עליה.
היו טובות לעצמכן.
אם אתן מרגישות שאתן בשלב בחיים שבו אתן תקועות, שו אינכן
יכולות לפרוח יותר, שאין לאן לשאוף, שמכאן אפשר רק לרדת- זכרו
שנשים שאפתניות, משיגות מה שהן רוצות.

להיות אישה זה משהו מיוחד. זה פוטנציאל עצום להנאה אדירה שבדרך
כלל אינו מנוצל, לצד כאבי לב, גב ומחזור. להיות אישה זה לא קל.
זה אפילו קשה. סלקו את מחסום המין שלכן מהקשיים, למרות שיש
שובינזם בעולם אל תתנו לו לייאש אתכן. התקדמו ככל שתוכלו,
השקיעו, תנו את כולכן על מנת להיות מאושרות, הן בקרירייה והן
בחייכן הפרטיים.

נסו כמה שפחות לפגוע. אל תהיו רחמניות יתר על המידה ובכך תמנעו
מעצכן אושר, אך היו נעימות יותר, עדינות יותר. כשצריך- הוציאו
לשון חדה כסכין ופצעו, היו אנוכיות- אבל נסו להראות את הפן הרך
שלכן, אך אל תהיו יותר חביבות משאתן, שמא תראו מזוייפות,
ותרגיעו רע.

אין זה מסובך כמו שזה נשמע. אינני מכתיבה לכן מהו אושר. כל אחת
תמצא אותו לבד. רק הפסיקו לבכות על המצב הנוראי שאין ממנו
מוצא. על הפרידה שהכאיבה לכן ולעולם, כך נדמה, לא תתאוששו
ממנה, מהפגיעה בבטחון העצמי. אתן נפלאות.

הכי חשוב הוא האיזון. למדו לאזן את חייכן, אל תנטו לקיצוניות
יתר על המידה. אני חוזרת וסותרת את עצמי כיבכול כמה פעמים. אך
אין זו סתירה. בין האפאתיה לאכפתיות צריך לאזן, גם בין הטיפוח
החיצוני לטבעיות, גם בין אימוץ תכונות לפיתוח אישיות משלכן;
היו גם וגם, כל פעם במידה, בהתאם למצב, לאדם מולכן, למטרה.
הציבו מטרות, גם זה, דבר חשוב. אך הרשו לעצמכן לסטות מהשביל
המסומן שסירטטתן לטובת הרפתקה או חלום שנראה בלתי אפשרי, או
הזדמנות.

אל תכנעו לפחדים ואזכבות. אל תתיאשו מעצמכן. גם אם קשה ובלתי
אפשרי. קחו מנוחה, פסק זמן מהסיטואציה הקודרת, גם אם הסיטואציה
הזו היא החיים שלכן, אגרו מחדש אנרגיות וצאו למסע שוב. גם אם
בדרך תתדרדרו אחורנית, כשתגיעו- יהיה שווה כל רגע.

אין לי ניסיון. אני כותבת מה שאני מרגישה. מנסה לעודד את אותן
האבודות בעולם של אשליה ושנים שחלפו. מרגישה שאני חייבת, כי
ידעתי צער, לבטא אופטימיות, בטחון עצמי, התאוששות.



אושר לא מחפשים, אושר מוצאים.
רק זכרו זאת כאשר אתן מרחרחות בכל פינה אחר הגבר המושלם,
העבודה המושלמת, החיים המושלמים. רק זכרו.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 17/10/01 13:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לימור רביב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה