שוב הדם מברך את הרצפה.
נוזל, מטפטף, חיוור כמו הדממה.
בתוכו גועשים התחושות והרגשות,
אלו אשר מלאים בכאב ובזכרונות.
זכרונות על עולם עצוב שאכזב,
עולם צבעוני שבוא היתי כזאב,
בודד, חלש, שמחפש לעצמו חבר.
חבר אשר מבין, אשר יכאב בהבנה.
והחבר הזה, החבר הוא הדם.

דם מברך רצפה,
נוזל חיוור כדממה,

שקט

עכשיו הכל נגמר.

אני חייב רק לציין, שלמילים אלו יש משמעות מעטה בשבילי, כיוון
שאני לא מאמין בהגעה לשפל שכזה, או להתדרדר לכזה מצב, פשוט
הסתכלתי לא מזמן אל מישהי שאני מכיר וזה מה שקלטתי ממנה.