|
בנסיעה בין עירונית אל העכשיו
אתה איתי כמעט כמו בהתחלה
וכולם עם שקיות בעיניים
עייפים ממציאות זולה
אני מתעלמת מבדיחות ישנות
מנסה לחדש רגעים
כשטיפות גשם קטנות
מרטיבות זכוכית כאבים
אחרי תאונת התהפכות
בסיבוב על כביש חלק
אחרי רצף נשימות עמוקות
מופיע פתאום המחנק
אז אני אוטמת את כל הפתחים
מחכה שיתחלף הרמזור
אולי סוף סוף אבין
שהגיע הזמן לעצור |
|
|
לא שניצלים!
שנאוצרים!
ולא על הגב!
על האוזן!
ד"ר מישה רוזנר,
מתגונן ומסבך את
עצמו עוד יותר
כשהוא ניצב ערום
מול זאת שאהבה
את התל אביבי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.