שירתי חצבה לה דרכה
במחילות החול הדקיקות,
זחלה
על פני העור כפיתוי.
חפנת שבבים
שרתחו תהילה תחת השמש
ונותרו אך ניצוצות זועמים
של חסד,
מילים קודרות כפותות
אל האור המתכלה אט אט-
אל ארץ מדבר.
עתה מול הרוך הלוחש אל הריק
חשוף עורי כרגבי אדמה סדוקים,
זוחל אתה לשוא בכאב
ונשמה בך ממתינה
לכסות צלקותי ברחמים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.