זה היה יום קר כשהוא הבין את המשמעות של הכל.
הוא יצא מהבית, נעל אל הדלת, וצעד במהירות לתחנת האוטובוס.
הוא חיכה במשך מספר דקות עד שהגיע האוטובוס, ובינתיים בחן את
האנשים שהמתינו לאוטובוס יחד איתו.
היה שם אדם גבוה, רזה וקירח, בשנות ה-20 לחייו, בחליפה שחורה
ומשקפי שמש כהות שהסתירו את עיניו.
ילדה קטנה בעלת שיער בלונדיני ועיניים כחולות אחזה בידה של
אמה, אישה כבת 30 בעלת שער חום, עיניים כחולות כשל בתה וגוף
חטוב.
אישה זקנה עמדה בצד, אחזה בכרטיס ה"חופשי חודשי" שלה ביד אחת,
ביד השנייה אחזה סל גדול, תיקה על כתפה. היא היתה נמוכה מעט,
בעלת שער אפור ועיניים חומות.
האדם החמישי בתחנת האוטובוס היה הוא. הוא כינה את עצמו אס.
האוטובוס הגיע לבסוף ואס עלה עליו יחד עם האנשים שחיכו איתו
בתחנה. האוטובוס היה עמוס אנשים, כולם נראים שונה לחלוטין אחד
מהשני, ואס בחן אותם. הוא עבר אדם אדם, ובמהירות קטלנית שינן
את מראהו.
האוטובוס המשיך, ואס החל להילחץ, מה אם הוא טעה?
אבל הוא לא! הוא ידע שהוא צודק, הרי הכל הוביל לאותה הנקודה,
הוא חייב להיות צודק.
האוטובוס נעצר!
אס ירד מהאוטובוס, מסתכל לצדדים במהירות, בוחן את האנשים
בקפידה. הוא צעד קדימה, לעבר הקניון. הדרך לקניון מתחנת
האוטובוס לא היתה ארוכה במיוחד, ואס צעד בה בבטחה ובמהירות, לא
מפסיק לבחון את האנשים השונים לרגע. הוא התקרב לכניסה יותר
ויותר ונעצר כאשר הגיע אל המאבטח בכניסה. הוא הושיט את ידיו
לצדדים, ובזמן שהמאבטח בודק אותו הוא חשב לעצמו: כן, צדקתי!
הוא נכנס לקניון ועלה לקומה השניה במהירות, הרי אסור לבזבז שום
רגע, הוא חייב לעשות הכל בזמן. הוא נעמד על המדרגות הנעות
בצורה מוזרה, מלאת בטחון, וחיכה. זה היה הרגע הראשון מאז שיצא
מהבית שבו לא פעל במהירות אלא חיכה בסבלנות, הוא ידע מה הוא
עושה.
הוא הגיע לקומה השנייה כעבור שניות ספורות ונכנס לבית הקפה
שהיה שם.
הוא התיישב, בחן את האנשים במשך מספר שניות, ואז הניח את מעילו
על הכיסא והלך להזמין. עיניו פגשו בעיניה של הקופאית, ובלי
להניד עפעף הוא דקלם את מה שרצה להזמין. עיניה הירוקות היו
ממוקדות בעיניו החומות, כאילו היתה מהופנטת, ואז, כאילו
התעוררה משינה התנערה ושאלה, נבוכה מעט, מה ירצה להזמין.
הוא שוב דקלם את ההזמנה שלו, ואז צעד בחזרה אל מקומו, רואה
בדרכו לשם נער כבן 17 לבוש בגדים שחורים צועד ללא הבעה בפניו,
מבטו ממוקד.
אס התיישב וחיכה בדממה, הוא ידע שאותו הנער יעבור שם שוב
בקרוב.
לאחר מספר דקות קראו בכרוז בית הקפה את שמו של אס, והוא ניגש
להביא את הזמנתו. באותו הרגע עבר אותו הנער בין ה-17 ליד בית
הקפה בשנית, והבחין בשם המוזר שנשמע בכריזה. הוא חייך חיוך קל
והמשיך ללכת, יש לו עוד הרבה עבודה היום.
רעש נורא.
דממת מוות.
זעקות נוראיות הציפו את המקום, צרחות נוראיות פילחו את האוויר
הקר.
אדם גבוה, רזה וקירח, בשנות ה-20 לחייו, בעל חליפה שחורה
ומשקפי שמש כהות עמד בקומה הראשונה של הקניון, אקדח אחוז
בידו.
אדם שכב על הרצפה, בתוך שלולית גדולה של דם, ואם וביתה בכו
בחוזקה. הילדה בעלת העיניים הכחולות חיבקה את אמה וצעקה: אבא!
נער כבן 17 לבוש בגדים שחורים יצא מהקניון והתיישב על ספסל
קרוב, לצד אישה זקנה בעלת שער אפור ועיניים חומות.
אס ישב בבית הקפה הריק, שתה את ספל הקפה שלו בדממה, והביט
החוצה, לעבר מראה ששיקפה בבועתה את מחזה הקומה הראשונה.
שלושה שוטרים הגיעו למקום. אחד נשאר בחוץ ושניים נכנסו. אחד
צעד לכיוון הגופה והשני עלה לקומה השנייה. אס הבחין ממקומו
בשוטר הממשיך לעבר המדרגות הנעות וקם על רגליו. הוא צעד בדממה
ובמהירות לעבר המדרגות הנעות.
כשהגיע אס ליעדו פגש במעלה המדרגות את השוטר, שהתפלא מאוד
לראות אותו שם, מן הסתם לא ציפה לראות שם איש.
השוטר בהה באס, אס בהה בשוטר. השוטר מצמץ לרגע, ואס הספיק
לשלוף מעטפה חומה. הוא הגיש אותה לשוטר והמשיך הלאה, יורד
במורד המדרגות הנעות. השוטר ההמום התעסק במעטפה השחורה, שוכח
כליל מאס. הוא פתח את המעטפה והוציא משם דף ועליו רשומות
אותיות ומספרים. השוטר ההמום, שלא הבין דבר ממה שראה, המשיך את
החיפוש בקומה, מחליט שפענוח המכתב המוזר יכול לחכות.
שוטרים נוספים יגיעו בקרוב, יפנו את האנשים מהבניין ואף יתחקרו
חלק מהם, אך בינתיים שוטר אחד טיפל בגופה שלמטה.
הילדה המשיכה לצרוח בבכי, ממשיכה לזעוק לאביה שלא יחזור יותר.
האמא לעומת זאת נרגעה מעט, יודעת שהיא חייבת לשמור על קור רוח,
למענה ולמען ביתה.
האיש הקרח כיוון את האקדח לרקתו כבר מזמן, והשוטר לא ידע מה
לעשות. הוא ניסה לגרום לו להירגע, אבל לא היה לו יותר מידי ידע
בנושא. הוא ניסה לעקב אותו עד שתגיע התגבורת.
אס הופיע מאחורי האיש עם האקדח, לוחש לו כמה מילים באוזנו.
האיש, שזיהה את אס מתחנת האוטובוס, נרגע במעט. הוא השפיל את
האקדח, נפל על ברכיו ובכה.
השוטר, המום, הביט באס המתרחק בשלוות נפש לכיוון היציאה, מצפה
לתשובה לשאלה הברורה. אס, כאילו קורא את מחשבותיו, ענה לו
בלחישה חרישית: "אני בן של פסיכולוג", והמשיך החוצה.
טעות אחת עשה אס, הוא לא הבחין בזקנה שנכנסה פנימה כמה שניות
לאחר שיצא.
הוא צעד כמה צעדים נוספים, עבר ברוגע ליד הספסל עליו ישב הנער
בן ה-17, ומבלי להפסיק את הליכתו לחש לעברו: "שח".
הנער בן ה-17 רק חייך לאס, חברו למשחק, ושתק.
ירייה נשמעה מבפנים, אחריה מספר צרחות ולאחר מכן עוד צרחות.
התגבורת הגיעה, ויחד איתה הגיעו האמבולנסים.
שלוש גופות מכוסות הוצאו מהקניון, כך הבחין אס:
אחת גדולה, דם נטף והכתים את הבד המחסה אותה, שערות בצבצו
בקצהה.
שנייה גדולה גם היא, שום שער לא נראה, אך נראה בד שחור מזדנב
מהסמיכה שעטפה אותה.
שלישית קטנה מאוד, שער אפור בצבץ מחוץ לשמיכה.
ילדה קטנה יצאה מהקניון, צורחת כמטורפת, שני שוטרים גדולים
מחזיקים אותה, אמה צעדה בבכי מאחוריה.
העיתון היומי הסביר הכל למחרת:
"בחור צעיר בשנות ה-20 לחייו רצח את בעלה של המאהבת שלו
והתאבד. אישה מבוגרת שנכנסה למקום ראתה את הגופה ולאחר שגידפה
עד כמה לא מגיע לאדם המסוגל לרצוח כך אב לעיני ביתו לחיות חזתה
ברוצח מתאבד, חטפה התקף לב ומתה במקום. הילדה של הקורבן חזתה
גם היא במעשה יחד עם אמה ואיבדה ככל הנראה את שפיותה."
לאחר שסיים אס לקרוא את החדשות המסעירות צלצל הטלפון. מצדו
השני של הקו נשמע קולו של הנער בן ה-17, בעל הבגדים השחורים,
והוא לחש:

                                       שח-מט