היום לפני אחת עשרה שנה נגמרו לי החיים.
אתמול, כמו בחלום בלהות, נלקחה ממני טיפת האור האחרונה.
בדיוק בשבוע הזה, יכולתי לשנות, והפעם לנצח.
ושוב נשארתי קפואה, ושוב לא אמרתי דבר,
ושוב מתתי מבפנים ונשארתי בחיים.
לא, אני לא משווה בין שני הדברים.
מה שהיה לפני אחת עשרה שנה
שינה לי את החיים לתמיד.
גרם לי לשנוא את עצמי, ובגלל זה אני שוב כאן היום.
אתה קולט? בגללך אני לא אוהבת את עצמי, בגללך! הכול בגללך.
אתמול, אם רק הייתי מצליחה, הייתי מחזירה לך.
היית רואה שאני חייה למרות שניסית להרוג אותי אז.
היית רואה אותי מחייכת,
כמו שאני נאלצת לראות אותך מחייך מדי פעם מהמרקע.
אבל זה כבר לא יקרה, להחזיר לך כנראה כבר לא אצליח,
אתה נשאר המנצח. זה שהרג את תמימותי, זה שלקח את חירותי וגם...
כן, גם את חיוכי.

נראה לי שבגללך לא עברתי, הם כנראה קלטו,
לא רצו יותר מדי סיבוכים על הראש,
שוב בגללך, שוב הצלחת להרוג אותי.
רק בגללך אני שונאת,
ואני שוב, אני שוב נשארתי קפואה.