|
אבקנים עפים להם ברוח
נוחתים על האדמה הרכה
אחד מהם מתחפר לו בתוכה
מתפתח לו לאיטו.
מגיע החורף הראשון
כולם רואים איך הוא צומח
מציץ לו מהאדמה ומתחיל לגדול
לאט לאט אף מצמיח ניצנים.
הוא בשיא הדרו
שיא פריחתו
יצורים שונים מבקרים אצלו
מפזרים את אבקניו.
גם הם גדלים
בעוד שהוא נובל
מתקרב לו שוב לאדמה
ממנה הוא בא.
עוברות העונות
הכל סביבו משתנה
רק שאלה אחת נותרה בליבו
האם אלוהים שכח אותו פה.
כל אהוביו כבר עזבו
כולם חלפו להם למקום אחר
רק הוא עוד פה
רק הוא עוד נובל.
רוצה בסתר ליבו לעבור
למקום אחר, מקום טוב
ששם יפסיק לנבול
ששם יפרח לעד.
ככל שהמחשבות גוברות
כך הוא עצמו נובל
עד שמתיבש...
ומת!
טיפות של גשם
מטפטפות עליו
אך הוא כבר איננו מרגיש
הוא כבר איננו כאן. |
|
|
בקשר לסלוגן
מקודם:
הפרטים שונו חוץ
מהמספר טלפון
שלי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.