'''רב-המכר החדש, שאלות לאהובתי, הגיע לשיאים חדשים. מבקרי
הספרות מהללים, קוראים מגיל 14 ועד 70 מכורים ולא מסוגלים
להתיק את עיניהם מהדף ואף נראה שהספר יתורגם אף לערבית, על אף
דברי ה'כפירה' אשר, כביכול, טמונים בין דפיו.' אמרה כותרת
המשנה בכתבה הקטנה שהקדישו לספר שלי בניו-יורק טיימס.'' אמרתי
לרוברטס, משחזר לפניו כל פרט מהחלום שלי.
''היה שם ראיון איתי, שאני זוכר שבחלום זכרתי שרואיינתי, מין
הרגשה כזאת, אתה יודע. היתה שם גם כתבה שלמה שרק מוקדשת
לפירושים שונים לדמות האישה בספר ההוא. אני אומר לך, זה היה
מדהים.''
רוברטס המתין דקה והמשיך להביט בי, לסקור אותי. אז סקרתי אותו
בחזרה. סקרתי את גופו, סקרתי את הבעת פניו, סקרתי את מלבושיו,
והגעתי רק למסקנה אחת - עניבת החנק הבורגנית והמשעממת שלו תאמה
באופן בורגני ומשעמם לשאר הבגדים שלו, ז'קט בז' וחולצה לבנה
תחתיו, ומכנסיים תואמות. רק שני צבעים היו בחליפתו, רק שני
צבעים שהספיקו לו, ואני, לי כל 255 הגוונים של אדום, ירוק
וכחול לא הספיקו.
''ביל,'' אמר, מסדר את רשימותיו אשר נחו בתוך קלסר בז' מהודר
על רגליו השלובות זו בזו באלגנטיות מרגיזה. נזכרתי, לפתע, ללא
כל קשר לכאורה, באולר שבכיסי. ''תזכיר לי, מה היה לפני שלושה
ימים?'' שאל בזמן שהחזיק מחצית מרשימותיו ביד ימין, והמחצית
השניה נחה על יד שמאל המונעת נפילה קשה ואוורירית על השטיח
היקר אשר השתרע מקיר לקיר בחדרו הבז'י המשעמם של רוברטס.
רציתי לענות ''יום שלישי'', סתם כדי להרגיז, אבל החלטתי שלא.
''צייר.'' עניתי בפשטות. ''ואתמול היה זה גיטריסט והיום
סופר.''
האולר בכיסי, חשבתי שוב.
הוא לא הרים את עיניו מן דפיו, ורק ענה לי ב''הממ...'' מרגיז
שכזה, כאילו יודע הוא דבר מה שאני לא, אך בעצם היה זה רק כדי
לכסות על בורותו. לפתע זנח את רשימותיו, הניחן בצד וקם
מכורסאתו, התקדם לעבר הספרייה והוציא ממנה את תנ''כו
הפרוידיאני.
"אתה יודע מה פרויד אומר על חלומות?" שאל, ואני, שלא היה לי
כוח לשמוע שטויות על כך שסובל אני מאין-אונות או שמשווע אני
לשכב עם אמי או משהו מן הסוג הזה, קמתי מהספה והתקדמתי אל עבר
הדלת.
''אבל, ביל,'' אמר רוברטס לאחר שחזר לכסאו, שם לב שמתכוון אני
לעזוב, ''השעה עוד לא הסתיימה. יש לנו עוד רבע שעה.'' אמר ודפק
קלות עם אצבעו באורך הממוצע על הפלסטיק אשר הגן על מחוגי שעון
היד שלו, אשר כמוהו, המשיכו תמיד באותו מחול מעגלי ומשעמם.
''היא הסתיימה בשבילי, רוברטס.'' אמרתי.
''כרצונך. לילה טוב, מר גייטס.''