יצחק מור / הקבצן |
ובתחינה, בעיניו מביט
עטוף בלויי סחבות
וידיו לפנים שלוחות
מבטו עמום קמעה
כאילו שתה לשוכרה
כך יושב הוא כמוש ונבול
רכון וכפוף כשבלול
לעיתים ראשו נשמט
כמו אויר מגופו נסחט
אולם למשמע צעדים
מתעורר הוא מיד לחיים
כך בדד הוא יושב מדי יום
בחורף, בקור, ובקיץ, בחום
חייו בעינינו חידה
וצפונותיו מי ידע
לכאביו איך יבוא מזור
לנפשו מי יביא שביב של אור
כך חייו מתוכו נסחטים
קבצנות היא מארת אלוהים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|