שוב יש ריח חריף של סיגריות באוויר בטעם תערובת חזקה,
שוב הפה יבש והסרעפת שורפת,
הנה גרוני ניכר
ושמץ של בושה ניכר בפניי המצהיבות שוב,
אבשת הפה,
קרקור בטן
עוד סיגריה וקפה מול מחשב.
עוד אקום מחר אל תוך העננה הצהובה בסירחות קצות אצבעותיי
הקצרות, מהול בטעם של כלום ארומה של סיגריה שרופה, בליל של שתן
ומחלות,
מחלות פה וחניכיים, סרטן וריאות עכורות עד שחורות,
שוב נשכח האוויר מאפי,
עד ששוב ידעתי מהי נשימה,
אני המלאך והשטן של עצמי, נתתי לי שוב את חיי,
ועכשו גזלתי אותם מעצמי, ללא רחמים, ללא מחשבה,
אני מדליקה עוד אחת
ועוד אחת
ושוב אחת,
רק אחת
מה זה סיגריה אחת.
סיגריה היא עצב מלוכלך
ואינה גורמת אפילו להרגיש טוב יותר
סיגריה היא עצב וסוף,
סיגריה היא עצב, סוף וטעות חיים,
סיגריה היא דבר שלא הייתי צריכה לעולם לנסות...
היא הורסת את עור הפנים
גורמת למחלות
עולה הרבה,
היא משהו שהולך איתך עד שאתה מזדקן
ואתה סוחב את עצמך משתעל בגועל עצום,
זה מסריח את הבגדים,
זה מסריח את הבית,
זה לא נעים לשבת לידי אם אני מעשנת.
סיגריה היא ההיפך משירה, ההיפך מרוך
היא אינה מתקתקות עדינה, לא בלייט ולא בסופט,
וכמה מילים ושירים נכתבו על היותה,
אוח... סיגריה שלי אני אתגעגע.