לאט לאט היא הרגישה את שפתיו מתקרבות לשפתיה. היא הרגישה רעד
בכול גופה. הטעם של הנשיקה הראשונה שלה היה כל-כך מתוק וכל-כך
משכר. ליבה פעם בחוזקה. אבל אז היא התעוררה והבינה שזה רק
חלום. עד כמה אמיתית נראתה לה הנשיקה, עד כמה היא היתה קרובה
להגשים את חלומה להיות לידו. אך עכשיו לאחר שהבינה שזהו רק
חלום עצב שטף אותה ודמעות פרצו מעיניה. חבל, עד כמה חבל שזה
הוא רק חלום. ואילו בחיים האמיתים הוא כלל לא אוהב אותה. היא
חשבה לעצמה כמה טוב היה אם עכשיו הוא היה מתקשר ואומר לה שהוא
אוהב אותה או אולי אפילו היה סתם אומר שהוא מתגעגע. אבל הטלפון
שתק, כאילו כל העולם שכח אותה ואף אחד לא מפריע לבדידותה. כמה
פעמים בלילות היא היתה רואה אותו בחלומות ובכולם הוא היה שלה,
בכולם הוא אהב אותה. היא תהתה אם הוא אי פעם חשב עליה. אם אי
פעם הוא חשב על פניה או על עיניה. אך אז בעצב היא הסתכלה במראה
הגדולה שעל הקיר וראתה את דמותה, שום דבר יפה היא לא ראתה. לא
היו לה פנים יפות וצחורות, לא היו לה עיניים גדולות וכחולות,
לא היה לה גוף מושלם. אך היה לה לב טהור, נקי שהאמין שיום יבוא
והעולם יהפוך לטוב יותר, ילדה נאמנה שמאמינה באחד והיחיד שיום
אחד בטוח יבוא ויתאהב בה. אך ככול שחלפו הימים חייה לימדו אותה
פחות להאמין בטוב ולחיות בעולם האמיתי ולהיות ריאליסטית.
פתאום מתוך דמעות של כאב היא הבינה שהיא בחיים לא תהיה איתו,
עם אהובה. היא הבינה שהיא צריכה לשכוח אותו. בידה היא ניגבה
דמעה אחר דמעה ובכול עצוב אך חזק וברור היא אמרה: "אני אשכח
אותך, אתה תיראה אני אשכח."