בסוף כל יום סבא שלי בא לקחת אותי מהגן. תמיד יש לו ביד שקית
מלאה במשוהים, סבתא שלי תמיד שואלת אותי אם אכלתי משהו. הוא
אומר לאתי הגננת שאנחנו הולכים עכשיו ושואל אותה מה להגיד
לסבתא: איך הייתי, מה אכלתי, עם מי שיחקתי. כל הדרך מהגן לבית
של סבתא הוא מחזיק לי את היד, מסתכל לרצפה וכל כמה זמן מסתכל
בשעון. לפעמים גם אני מסתכלת ברצפה ומחפשת את הדברים שסבא שלי
רואה. פעם אחת, כשחזרנו הביתה סבתא הביאה לי במתנה בובה שהיא
בעצמה עשתה, רכה כזאת ונעימה וקראתי לה מירי. אני כל כך שמחתי
וסבא שלי היה עצוב. סבתא אמרה לסבא ללכת לתלות כביסה ושאחר כך
ילך לשוק לקנות ירקות וסוכריות לעוגה שהיא צריכה להכין
ליומהולדת שלי. סבא תלה את הכביסה והלך לשוק. בזמן שהוא לא היה
בבית אני צבעתי בחוברת וסבתא עמדה במטבח ואמרה וכל הזמן אמרה
"אפס, אפס". ואני לא הבנתי למה להגיד כל הזמן אפס ולא להמשיך
לספור: אחד, שתיים אפילו עד עשר. היא התחילה לשים צלחות וכוסות
על השולחן במטבח ואני הבנתי שעוד מעט בטח נאכל. וסבא עדיין לא
הגיע. היא שמה לי ולה קציצות ואורז בצלחת ואני ביקשתי קטשופ
וסבא עדיין לא הגיע. היא הביאה את הקטשופ מהמקרר והוציאה שפריץ
בצורת עיגול בצד של הצלחת. היא התישבה והתחלנו לאכול. היינו
בשקט והעיניים שלה זזו מהר מצד לצד. באמצע האוכל סבא הגיע
וסבתא עזבה את הסכין והמזלג שלה מהר וזה עשה רעש שלא היה לי
נעים באוזן. היא קמה ונתנה מכה חזקה על השולחן. אני נבהלתי אבל
פחדתי לבכות. לא יכלתי לראות אותם כי הקיר הסתיר לי אבל שמעתי
את השקיות של השוק נופלות ואפילו ראיתי תפוז אחד מתקרב אליי.
הם דיברו בשקט וזזו קצת ואז הצלחתי לראות את היד של סבתא דוחפת
את סבא בכתף. סבא נכנס לחדר ולא יצא משם הרבה זמן. ביום של
היומהולדת שלי סבתא באה לקחת אותי מהגן והפעם היא הביאה לי את
השקית עם המשוהים. כל הדרך מהגן לבית דילגתי וסבתא הסתכלה
לשמיים. כשהגענו הביתה ראיתי את הראש של מירי על הרצפה ואני כל
כך שמחתי כי הרבה זמן לא שיחקתי איתה. בהתחלה לא הבנתי שהגוף
שלה לא שם. הסתובבתי וראיתי את סבא יושב על הרצפה בסלון וקורע
למירי את הגוף.