פה למעלה חמים ונעים
בחוץ מינוס חמישים
בשלושים אלף רגל
שברי הקרחונים
הפזורים למטה
לחופי גרינלנד
בקור הנורא
צפים כמו
ש ק די
מ ר
ק
כ
שאת
רואה את
קרחתו של
הנזיר מבצבצת
מהמים החלקים ראי
הוזהרת: זהו קצה הקרחון.
קצה
הקרחון
מבצבץ מעל
פני המים, המכסים
את רוב גוש הקרח האורב
מתחת. אך החוד המבצבץ מסגיר
פרטי מידע רבים לגבי אותו גוש: גודלו
של הנראה מעיד גם על גודלו של הנסתר,
וחומר שניהם אחד הוא: מים קפואים הם עשויים.
ה
תרגיל
לצייר המתחיל:
טול גליון ניר לבן. צייר
עליו, הכל בצבעים המתאימים,
רקע של השלג (דאשתקד), הוסף על
רקע זה את נושא הציור - קרחון בגודל בינוני.
יפה מאד. עתה, הוסף דמות של נזיר טאואיסטי עטוף
לבן מכף רגל עד ראש, יושב על ראש הקרחון שקוע בשרעפיו.
צייר דב קוטב מתגנב אל הקרחון מימינו, משחר לטרף המחכה לו.
קרח ושלג סביב. דובון קוטב מתעורר משנתחורף על משטח השלג.
תנועה לא זהירה והקרח נשבר במעגל סביבו, לא מצליח להגיע
לגושים שסביבו והוא צף לו על קרחון פרטי. סביבו הגושים
המדרימים, פוגשים את זרם הגולף החם נמסים והולכים.
הקרח נ ם אבל בינתי ם יש לו סבי הקר
סב בו עוד מק ם נמ
נמס ם לעמ
ד
קרחון לבן מבהיק
כמפרש נישא לפני רוחות הקוטב
שט אלי דרומה, לאקלים משווני.
אך כמו הבטחת שווא לילד
לקראת המימוש הממשמש
קטן המפרש ככל שקרב,
חלקו השקוע הולך ונמס
חלקו הגלוי הולך ושוקע.
חוששני שכל שיגיע אלי
תהיה קוביית קרח
אחת.
לנער,
לא לערבב.
ה
ח ו ד
של הקרחון
גלוי וידוע לפניך
אדון כל הנשכחות
הכל טוב ויפה, לבן ונקי.
פניהיםפניה מתחת לפני הים מעניין יותר. פניהים
בקרח הנצחי, הקפוא על עומדו
אולי מיליוני שנים, קפואים גם אותות
כל שעבר על כדור העיסה שלנו מאז נברא:
רסיסים ממטאורים שחדרו את האטמוספרה.
אחוזי מליחות שונים של המים, עקבות לבה
מהתפרצויות הרי געש שעשנם כיסה את עין
השמש באפור. מאובני חד תאיים ויצורים
שחלפו עברו מן העולם יחד עם נבגים
של וירוסים שרק מחכים להפשרת
הקרח. או אז הם יראו לנו שכול
המגפות הידועות לאנושות
הצעירה הזו, החצופה
בת החלוף, אינן
אלא משחק,
ילדים.
ה
טאו
הוא כמו
ה ק ר ח ו ן
רק את קצהו אנו
רואים. עיקרו אורב לנו
מתחת לפני המים הרוגעים
אם את/ה קורא/ת את זה את/ה קרוב/ה מידי |
