[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ארבל הכרמלי
/
פאטאמורגנה

ביום קיץ חם ולח השתרעתי לי על חוף הים, כאשר אני מדלג בין
טבילה מקררת גוף בים לבין הסככה המוצלת שבסמוך לרצועת המים.
פתאום קלטתי בזווית עיניי בחורה בנויה לתלפיות, אשר לבטח זכתה
למבטי הערצה לא רק ממני. היא פסעה על החול הזהוב כאשר רגליה
השזופות מטפסות לעבר ישבנה החטוב להפליא, ומשם סיירו עיניי אל
ביטנה השטוחה ועוד למעלה, אל שדיה הזקורים, מעוצבים מעשה פסל.
צווארה הענוג, שעורו כקליפת התפוח, נשא פנים יפות וסמוקות אשר
בהקו לאור השמש והיו מעוטרות בשיער חלק כמשי אשר גלש על
צווארה. ניראה היה בבירור כי העלמה מודעת למבטים החודרים
והעמוקים אשר ננעצו בה, כמו גם למעלותיה, והחליטה לא להשיב
לשום מבט אשר נישלח לכיוונה. היא המשיכה ופסעה לכיוון המים
הקרירים, השילה מעצמה את בגדיה וטבלה רגליה במים.
הבחנתי כי מגע המים הקרירים גרם לפטמותיה להזדקר ומבלי להבחין
במבטיי העבירה את ידיה במורד שדיה אל עבר ביטנה החלקה ומשם
לאותו מקום צנוע המעניק לכל אישה את העונג העילאי.

כאן ובעת הזאת, כבר לא יכולתי להתאפק והתחלתי לפסוע לכיוונה אט
אט. לפתע היא פקחה עיניה ומולה ניצבתי אנוכי, לבוש בבגד הים
הקטן והצמוד אשר החמיא לאיברי שכבר החל להזדקר בגללה. לא היה
לי שום ספק, על פי מבטיה, תנוחת שפתיה המעט נפשקות, כי היא
ממוקדת באיברי וכנראה שמתחילה להרטיב מעצם הרעיון מה תוכל
לעשות עמי.
מבטינו התלכדו... ידענו כאילו מה צופנות לנו הדקות הבאות,
קרבתי שפתיי לשפתותיה, היא הניחה ידה על חזי, ירדה אל בטני ולא
עצרה... היא כבר אחזה באיברי הזקור והחלה לעסותו בתנועות רכות
ועדינות תוך שהיא מעבירה לשון לכיוונו. אודה ולא אבוש, כי כבר
התחלתי לגנוח בעת שהיא עלתה וירדה בתנועות רכות כדבורה המחפשת
צוף.
אחזתי בה, השכבתיה על החול, והיא השילה את פיסות בגד הים.
חדרתי לתוכה בפראות והיא החלה נאנקת תוך שכורכת רגליה סביבי.
עכשיו הייתה זו היא אשר הכתיבה את הקצב המטורף והמענג, הניעה
את ירכיה החטובות מעלה ומטה כאחוזת תזזית ואני נשענתי לאחור
ומשכתיה כלפי מעלה כדי שתרגיש את אברי חודר לעומקים שלא הכירה.
היא החלה גונחת: "כן, עוד... עוד..." כאשר היא אוחזת בשדיה
המוצקים וצובטת צביטות קלות את פטמותיה הזקורות עד שצמרמורת
ליטפה את כל גופה ואז צנחה לעברי וחיוך של אושר נסוך על פניה.


6/12/01 ©







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"אתמול אכלתי
במסעדה מכסיקנית
ואני עדיין לא
מעכל את זה.."

צ'ילי טרמינלי
מבקר המסעדות של
הבמה


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/3/06 16:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארבל הכרמלי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה