פתרון כזיכוך אורגזמי, צרכנים כפייתים של פתרונות/אורגזמות.



אם הפתרונות זה מה שאנו מחפשים, אז משם נוצר הצורך תלות
בבעיות. הרבה בעיות - הרבה פתרונות.

(בהקשר הזה ארשום גם שהטכנולוגיה היא ביטוי מושלם לצורך
הכפייתי שלנו בפתרון צרכני-אורגזמי בלתי נלאה ונדלה)



זה מעוות, יש הנאה סמויה בלייצר בעיות (שנובעים מהאינטרסים
השונים המנוגדים של כל אינדיבידואל), הידיעה שאנחנו (כיחידים
או כחברה) נדרש לפתור אותן - מאפשרת מעין ייצור סדרתי של בעיות
(הבאת ילדים היא התוצר הכי מובהק ומוחשי) שמספקות הצדקה לקיום
העלוב (המוכוון אורגזמי), שעמוק בפנים אנו יודעים שהוא חסר
משמעות - כמו בעלי-החיים שמגדלים אותם לתפארתה של שחיתה -
שדמם, עיניהם, איבריהם - הפקר.



המהות והתכלית:



החיים כמו שאני תופש אותם הם משחק נבזי בסופו של דבר, משחק
סכום אפס - המלאות היא תמיד על חשבון משהו מישהו, וכנ"ל גם
ההתרוקנות - אין שניים שהם אחד, החשיבה הרוחנית-רומנטית הזו
היא אשליה ורמיה עצמית (חשובה מבחינה חברתית-כלכלית) - העולם
הוא פיזי להחריד, הרוחניות היא בסה"כ צורך פרשני מפותח של
ישויות פיזיות מפותחות על עולם פיזי גועש, אילם וחלול. חלול,
במובן שאין מאחורי ומלבדי מראית העין כלום בעצם. הכל הוא כלום,
והכלום הוא הכל - ביחד בו-זמנית - אבסורד...



זו האמת המזויינת שלי נכון לעכשיו האורגזמי, ואאחז בה עד שיוכח
אחרת - הרעב קורס נוכח ההכרה - חדל מרדפים?

עכשיו האשליה המנופחת מחשיבות של האינדבידואל, החברה, הדת,
הרוחניות, הצדק, המוסר - הופכת למשעשעת ומרושעת לפרקים.

נשאר רק חיוך עצמוני ומבועת בחלל, ובמה שמתיימר למלא אותו.
תקראו לי משוגע