ואיך שלא יהיה, מגיע לאותו מעמד בזוי,
התחושה כל-כך מציאותית, כל השאר הזוי.
מניח שתי ביצים על השולחן, חושב על מה ואיך,
מרכין ראשי מולה, ומחייך.
ואיך שלא יהיה, תמיד אותו סיפור,
התחלה תמיד שונה, סוף תמיד ברור.
פטיש ביד אחת, ביד שנייה נוצה,
במה את בוחרת, בובה? מה את רוצה?
ואיך שלא יהיה, מולי עומדת תמיד,
מתלבטת, מהססת, יפה עד להחריד
כל העונג והכאב שבעולם בידיה,
מעולם לא דמיינתי זאת אחרת.
מסתכלת אנה ואנה, לוקחת נשימה, ובוחרת.
ואיך שלא יהיה, תמיד אותו סיפור
התחלה תמיד שונה, סוף תמיד ברור.
פטיש ביד אחת, ביד שנייה נוצה
במה את בוחרת, בובה? מה את רוצה? |
