אתה אומר שאני מנתחת הכל יותר מדי.
אז אולי זה כל מה שנשאר לי בסופו של דבר?!
בסוף כל יום הייתי חוזרת לחדר, נכנסת למיטה ואז!
אז הגלגלים שבמוח היו מתחילים סוף סוף לעבוד,
כי תמיד כשהייתי איתך הם היו מחליטים לעשות שביתה.
בשיחה האחרונה שלנו שאלתי - אבל גם אתה מנתח, לא?
ואמרת שאתה גם אוהב לעשות את זה ומשום מה יצא לך לעשות את זה
פחות ב"קשרון" שהיה לנו.
משום מה.
נפרדנו דווקא ברוח די טובה.
איחלנו כל טוב אחד לשנייה ואפילו אמרת שאני תמיד יכולה להתקשר
או סתם לבוא לדבר. שאתה פה, בבסיס.
אבל אתה לא פה, וגם אף פעם לא היית!
ואני לא מדברת מבחינה פיזית, בכלל לא! ההפך!
היית מתקשר כל יום ושולח הרבה אס.אמ.אסים שהייתי מגלה רק בבוקר
כי תמיד שלחת אותם באמצע הלילה כשהייתי כבר ישנה.
אני מדברת על הלב שלך.
שכל כך רציתי לקבל אך הוא שייך עדיין למישהי אחרת.
והקטע הוא שבאמת הזהרת אותי!
סיפרת לי שוב ושוב על אותה אחת, ואיך אהבתם פעם במשך תקופה
ארוכה ורצינית.
הרי ארבע שנים זה לא משהו שהולך ברגל...
ואני תמיד ניסיתי לקרוא בין השורות את המילים הקטנות וחשבתי
ודמיינתי איך אולי...
אז מה נשאר לי בעצם?! |