רוצה להוכיח לך,
אני רוצה להראות
כמה אני אוהב אותך וכמה עכשיו בה לי לבכות.
ילדה, מדוע את עוד לא מבינה?
מדוע קשה לך עוד התפיסה?
עד מתי עוד נזיל דמעה על כלום?
ומתי תביני שאת בשבילי מלחמת הקיום?!

אני יושב וכותב לך,
כותב לך שיר
שאולי דרכו תביני שמצבינו כלל לא שביר!
היא הייתה שם, אז מה?
היא חלפה לה וכך גם כל מה שהיה.
איתה עוד לא הרגשתי את אותה אהבה
ולמרות שזאת לא ידעתי
באמת כלום לא ממש היה.

ואיתך, איך ישר באנו, הנשקנו, התחברנו.
ישר כמו אחד. אותה נשמה
בתבנית קצת שונה.
כמעט שנה מכירים וכבר הכל יודעים.
כל דיבור או מחשבה לשני עובר בלי לומר מילה.
אני ואת עכשיו,
אני ואת תמיד אז די עם מחשבות רעות
כי אהבה כזו דבר לא ישמיד!!!