[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הם היו שניים. היא והוא, הוא והיא.

לא משנה איך הסתכלו על זה, הם פשוט היו ביחד...

למרות שחשבו שהם מאוד מתאימים, היא לא הייתה בטוחה.

היא אף פעם לא הייתה בטוחה...

הידידים הטובים שלה באמת אמרו לה "אולי את הרפתקה עבורו", "הוא
לא מתאים לך", "זה לא יחזיק".

והיא חשבה "יש משהו במה שהם אומרים".

הוא היה ילד טוב, היא הייתה יותר "ילדה רעה".

היא אהבה להסתובב עד מאוחר, "והקפידה" לדרדר אותו.

הם היו שניים. היא והוא...

בעצם, כשחושבים על זה, הם היו שלושה...

היה גם את האחר...

אותו "אחר" היה ידיד טוב שלה, לפחות ככה היא אמרה לו...

כל החברים של ה"אחר" אמרו לו "נדפקת, כל כך הרבה זמן ניסית
להרשים אותה בשביל להיות חבר שלה, והנה הוא לקח לך אותה"...

והוא בשלו, מכחיש, ואומר שהוא הכי מרוצה בעולם מהמצב של כרגע,
של עכשיו...

היא הייתה בחששות בקשר לחברות עם ההוא, כנראה שהספקות של
החברים חלחלו לתוכה.

היא והאחר היו מדברים שעות בטלפון, היא הייתה חוששת והוא היה
מרגיע "אל תדאגי, יהיה לך רק טוב..." "את לא תיפגעי..." "הכל
יהיה בסדר..."

והיא בשלה, ממשיכה לפחד... "אולי אני רק הרפתקה בשבילו", "הוא
לא באמת אוהב אותי", "תוך חודש הוא יזרוק אותי".

והאחר בשלו, ממשיך להרגיע, בלי לדעת מאיפה הוא שואב את הכוח
"יהיה בסדר", "רואים שהוא מאוהב בך", "את לא הרפתקה..."

בסופו של דבר, העניינים הסתדרו... יותר משהסתדרו...

החל מהיציאה החמישית, הם שברו את כל החומות, היא ממש התקרבה
אליו ולהפך...

היא שלחה הודעה לאחר "אתה צדקת..."

אבל עדיין...

היא הייתה עם חששות "אולי זה ייגמר", "אולי זה רק בהתחלה יהיה
ככה", "אולי בסוף יימאס לו", "אולי אני לא צריכה לדבר איתו כל
כך הרבה, כדי שלא יימאס לו".

והאחר מרגיע, כמו תמיד, רק מרגיע "יהיה בסדר", "אתם תהיו
גדולים", "אני מאושר בשבילך והלוואי שגם את תהיה מאושרת ממה
שיש לך..."

וכך עברו להם הימים, ואיתם החששות...

בהתחלה עוד היו כאלה שלא ידעו, במיוחד הבנות מהשכבה שלו...

אבל הם היו מאושרים, ודבר לא יכול היה להפריד ביניהם...

אחרי כמה שנים טובות של אהבה וחברות, היא הלכה...

הלכה אל האחר, והאחר כבר ידע...

כשהיא נכנסה, הוא לא ממש הסתכל עליה...

הוא רק הסתכל על ידה, על היד שלה...

ואז הוא ראה, ראה את מה שהוא רצה לראות...

את הטבעת...

ואז הוא חייך, חיוך ענק...

חיוך שכולו בשבילה...

והוא אמר לה "אני לא רוצה להגיד, אבל אמרתי לך..."

והיא, היא פשוט... בכתה...

בכתה מאושר...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מעכשיו אני חותם
את שמי על כל
הסלוגנים שאני
מציע.


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/4/06 14:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדו בית-יעקב

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה