עודני תוהה, ופוסעת -
עיוורת מכאב אל האבדון.
והשמיים קרועים, הולכים ומאדימים
כדם המתפשט על בגד מן הפצע.
אלוהי איננו עוד.
ולדרך עוד אין סוף.
והדם זולג על פני, על גופי, נספג
בחולות חוף לוהטים,
נשטף ביובלי ארגמן עמומים
אל הים.
ולדרך עוד אין סוף.
אני פוסעת עוד ועוד, ועוד,
רוח צוננת נושבת על פני.
הפצע בשמיים הולך ומשחיר
כגוף מת.
אני מועדת אל המים.
דרך היסורים הגיעה לקיצה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|