סיפור שיכול להיכתב רק בעברית (או באינדיאנית)


שלשום נולדה לי אחות. ההורים שלי עדיין לא נתנו לה שם. לא בגלל
שחסרים שמות - להיפך, יש כל כך הרבה הצעות, שאמא אמרה שכולם
כבר משגעים אותה. סבתא שהיא אימא של אבא רוצה שיקראו לה נחמה
או חיה. אני לא אוהב שמות עם "ח". הם חורקים ומתחככים בלשון.
חוץ מזה, כל הילדים בבית הספר יצחקו על שם כזה. ואם כבר חיה -
אז למה לא "חתולה"? טוב, חתול זה גם עם "ח", אבל אפשר למשל
לקרוא לה "לביאה" או "נמרה". אמא שלי דווקא גם רוצה לתת לה שם
של חיה - "איילה" או "יעל", אבל אני ממש לא אוהב את החיות
האלה. קודם כל, יש להן קרניים. ולפני חודש היינו בגן העירוני,
ושם גם היו כל מיני חיות עם קרניים, עזים ופרות, והיה ריח מאוד
מסריח מהכלוב. כשזה בגן העירוני אז זה לא כל כך נורא, אבל בבית
לא הייתי רוצה עז, או פרה, או יעל. אני רוצה חתול, נעים וחם
ומגרגר. לחברה שלי מהכיתה יש חתול בבית, הוא עדיין גור והוא
אוהב לשחק עם דברים שזזים. והוא מאוד חמוד. אבל אבא אומר שאין
כזה שם "חתולה". טוב, אז כלבים אני גם אוהב. דווקא יש לנו בבית
כלבה גדולה, ויש לה עיניים מאוד חכמות. חשבתי שאם יקראו לאחותי
"כלבה" זה גם יהיה טוב, אבל לא הצעתי לאבא ואימא, ממילא לא
נראה לי שהם יסכימו עם איזשהו שם שאציע. למען האמת, אני לא
מבין בכלל את כל הסיפור הזה עם השמות. למשל בכיתה שלי יש ילד
שקוראים לו דרור. וגם בגן הילדים שלי היה ילד שקראו לו דרור.
אבל הציפור הזאת היא הרי סתם ציפור שכל אחד יכול לראות ברחוב.
בחורף כשיורד גשם אני מאוד מרחם עליהן, כל כך רטובות ומסכנות,
ואפילו מעיל אין להן! וילדים מבית הספר אפילו זורקים אבנים
בשביל לפגוע בהן. אבל אף פעם לא ראיתי ילד שקוראים לו "נשר".
ראיתי נשרים בקיץ כשנסעתי לטיול עם אבא ואמא. נשרים עפים הכי
גבוה, והם גם הכי חזקים בעולם. אולי יקראו לאחותי "נשרית"? אבל
אבא רק אומר שאני לא אבלבל לו בשכל וסבתות רק מקרקרות להן
"איזה מאמי-לה" כשאני מציע שם לאחותי. בכלל לא מקשיבות לי.
דווקא טוב שתהיה לי אחות, לפחות אתמול היה נראה שהן קוראות לה
"מאמי-לה" ולי כבר לא כל כך.
ובכלל נראה שבן אדם גם יכול להסתדר בחיים אפילו כשיש לו אחות.
למשל לאימא שלי יש גם אחות, דודה נילי. היא בעצמה לא משהו, אבל
יש לה ג'יפ ולפעמים היא לוקחת אותי לטיולים בשטח יחד איתם. אני
הכי אוהב לנסוע עם חלון פתוח, כשיש רוח בפנים. אולי גם לאחותי
יהיה ג'יפ כשתגדל? אני אפילו הבאתי לה אתמול אחד מהג'יפים שלי
שתתרגל כבר מעכשיו, אבל היא עדיין בכלל לא יודעת לשחק. נראה לי
שאצטרך לחכות עוד הרבה זמן עד שיהיה לה סוף סוף ג'יפ אמיתי. גם
לחבר שלי גיא יש אחות אבל היא האחות הגדולה שלו. היא כבר בכיתה
ג' אפילו. לפעמים היא משחקת איתנו כדורגל. כולם רוצים אותה
בקבוצה שלהם כי היא הכי טובה. אולי גם אני אלמד את אחותי
כדורגל? הבעיה היא שממה שראיתי אתמול, אפילו ללכת היא עוד לא
יודעת. שאלתי את אמא מתי כבר היא תוכל ללכת, והיא אמרה שאולי
בעוד שנה. אז אני כבר אהיה בכיתה ב'! זה נראה לי יותר מדי זמן.
לא מבין למה אחיות נולדות כאלה קטנות שבכלל לא יודעות לעשות
כלום!
רק כאב ראש מהקטנים האלה!