באבן חצובה הדם זורם ומתחפש
כמוהו מבקע בשירת הים
וציפורים טסות מעל לשפיותו
אינני ים
אמרה האבן כי נקרעתי מעמך בטרם עת
הוא הר
אבל הדם יזרום במעלה שביליו לפסגתו
אבל הדם יוכיח את שלומי
אבל הדם יותיר אותי
במעלה הים האבן השוקעת
אינני דם
אבל הים יכה במעלה גרוני
אבל הים ישטוף את יגוני למצולות ביתי
אבל הים יקח אותי
היכן מקום בעולמי
אמרה נשמה עיקשת במישור דהוי
אינני רוח האובדת בצימצום פניך
בצימצום פניך אינני מוארת כפי שהייתי
ואיני טובה לדבר
אמר השקט
בעזבי עלה התאנה נושר במלבושך
בעזבי מתוך גופך נושר
בעזבי
אני ציפור חסרת מעוף חסרת קן
ולא שיניתי דבר
אמרה הנשמה
ובשובי היה בי געגוע
אך אינני געגוע