|
לקחת את גופי
והפכת אותו למגרש משחקים
למשטח החלקה המוני
ללא כל מעצורים
ועם כל הקפה
עם כל סיבוב ותנועה
נחרטת התמונה
עמוק בתוך התודעה.
בעוד שלא נעשה חטא
ופגיעה אמיתית כביכול
נעלמה מעיני הכל,
הרגשה של חילול
מלווה בידיעה
כי בדרכו של הזמן
מה שנעשה אין להשיבו
ונראה כי גם אין
שום דרך חזרה
לתקופה יותר תמימה
ומתוקה
בה אהבה היתה שותפה מלאה
למעגל החיים,
לרזי המחשבה,
לפעולות תמימות יום כמו נשימה
או נשיקה
או דפיקה.
ובכל זאת, כנראה שאי אפשר לעשות ERASE ולהמשיך כאילו כלום לא
קרה. |
|
|
עוד לא כתבתי
סלוגן עוד לא
שלחתי שיר, עוד
לא ראיתי מי זה
האדיוט שאני לא
מכיר!
אה אהה עוד לא
קילקלתי די
הבועז והחברה
יורדים פה לחיי
אה אהה,
נראה לי שאני
מוקף,
אני מתנתק מייד
וממציא לי שם
חדש!
לו יהי, בשיר
לאדיוט
מהטכניון,
מוגש כמחווה של
רצון רע, ודוגמא
לאיך מבצעים
מחאה אמיתית
בבמה!
זה פשוט יותר
מתוחכם יותר
ועושה פחות רעש! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.