מאז ומעולם, לא היה ג'וש, איך אנסח זאת בעדינות, הבן שכל אמא
יהודיה חולמת עליו.

בגן ובבי"ס היה ג'וש ילד מנודה למדי. הוא לא הרבה להסתובב בקרב
ילדי הכיתה היות ואלו לא סימנוהו כאטרקציה של ממש. הוא מצידו
לא היה קומיקאי דגול, לא הרבה לדבר, לא ספורטאי מן השורה...

מבחינתו של ג'וש, אין הדבר היה לחיסרון כלל וכלל. הוא עצמו היה
אדם מאוד מופנם. הוא לא התרשם ממשחקי הכדור למינהם, ולא ראה
טעם של ממש בחיי חברה. למעשה עד לגיל שתיים עשרה, לא היה שום
דבר שעניין את ג'וש. חייו קיבלו תפנית של מאה ושמונים מעלות,
כשנסע עם הוריו לחופשה בדרום. בעת שטיילו במרכז של פרבר, נכנס
ג'וש במקרה לחנות אביזרי קוסמים ותחבולות. אלה הקסימו את ג'וש
שגמל בליבו החלטה-לפתוח חנות זהה לזו, במקום מגוריו. ואכן, החל
מאותו היום חסך ג'וש כל פרוטה שרק יכל למען המטרה הנעלה הזו.
הוא גם רכש לא מעט ספרי קוסמות כדי שיוכל ללמוד את המלאכה וגדל
להיות אף קוסם לא רע. האמת שלולא היה אדם כה מופנם וחסר ביטחון
עצמי מול קהל, יתכן וג'וש היה גדל להיות קוסם מצליח המתפרנס
למחייתו מהופעות בבתי הבראה ואולמות אירועים.




בגיל 18 כשהגיע העת לשלוח את ציוני הבגרות לאוניברסיטאות ברחבי
המדינה, שיתף את הוריו בחלומו, וגילה להם שהוא מעדיף לצאת
לעבוד ולחסוך כסף כדי שיוכל לפתוח את החנות. אך אלה הפגינו את
חוסר שביעות הרצון שלהם מהחלטתו בצעקות ואיומים על הפסקת מימון
מחייתו. ג'וש, מאוכזב מחוסר התמיכה המוחלט של הוריו, לא ויתר
על חלומו, עזב את ביתו ויצא לתור אחר פרנסה מכניסה.

כחמש שנים נדרשו לו לאגור די מזומנים בחשבון הבנק שפתח למימוש
החלום, ובגיל 23 פתח ג'וש את חנות עליה פינטז.

לדאבונו, החנות לא ממש היוותה מוקד משיכה לתושבי האזור,
והכנסתו הספיקה לו לשכר דירה ומזון. בקושי. למרות זאת, הוא לא
התייאש והיה בטוח שעם מעט פרסום תוכל החנות שלו לשגשג ולשלשל
לכיסו מזומנים רבים. כאשר שקל ברצינות על אופציה סבירה מבחינתו
לפרסום החנות, הגיע למסקנה שיוכל לחלק עלונים בקרב בתי הספר
השכונתיים. ג'וש שאהב לחשוב בגדול, ידע שערכן של דקות שידור
בטלוויזיה המסחרית אינו יסולא בפז ופרסום החנות מעל גלי העטר
יביא לחשיפה כלל ארצית. עוד כשהיה קטן הרשה לעצמו לדמיין כיצד
אלפי קונים נוהרים מכל קצוות המדינה אל בית הממכר שלו על מנת
לרכוש את המוצרים המוזרים והמופלאים. אך למגינת לבו, הפקה של
פרסומת שכזו יצריך ממנו גיוס של כלפחות חמישים אלף דולרים, כך
שמבחינתו, אופציה זו אינה ריאלית כלל וכלל.



יום אחד, כשצעד לעבר בית הדפוס במטרה להגיש את פורמט עלוני
החסות, חלף על פני מחסן מכירה למוצרי חשמל. ג'וש הבחין במבט
חטוף שטלוויזיות הפלזמה, עליהן שמע רבות, מוצעות כעת למכירה
והחליט להיכנס ולהתרשם מהן בעצמו. בעודו בוחן את הטלוויזיות,
הוסחה דעתו מהטלוויזיה עצמה אל שידור תוכנית שהוקרנה בטלוויזיה
על אסון התאומים. תמונות התנגשות המטוס במגדלים, שצולמו
במצלמות חובבים על ידי תיירים ועוברי אורח, לא פסקו מלחזור על
עצמן, כשלפתע הבזיק במוחו של ג'וש רעיון גאוני. פרסום החנות
בטלוויזיה, אינו מצריך ממנו עשרות אלפי דולרים. הוא בסך הכל
זקוק למצלמת וידאו ומעט מזל.

לא פעם, נתקל ג'וש בקטעי וידאו, שצולמו בידי אזרחים תמימים,
המגיעים למהדורות החדשות ברחבי המדינה, ובהם אירועים נדירים
בעלי עניין לציבור. ג'וש הבין כי העובדה שמעולם לא יצא לו
לחזות במו עיניו בתלת מימד באיזשהו אירוע יוצא דופן, רק מגדילה
את הסיכוי שזה יקרה לו בקרוב. כל שעליו לעשות הוא להיות נוכח
במקום עם מצלמת וידאו כדי להנציח את הדבר. לאחר דקותיים, בהן
שקע בהרהורים על ראיונות דימיוניים במהדורות החדשות בסי אן אן
כשהוא מסביר למגישה את אשר ראה, פנה לסוכן המכירות בדרישה
להמלצה על מצלמת וידאו סטנדרטית, בעלת אורח חיים ארוך במיוחד
ומחיר נמוך ככל האפשר.

הסוכן, שזיהה בג'וש מטרה נוחה, לא בחל באמצעים כדי לבאר לג'וש
על מצלמות הוידאו החדישות המוצגות בחנות, המצויידות בכל
השכלולים האחרונים שיש לטכנולוגיה להציע, כשתוך כדי, הוא מפאר
ומהלל גם תכונות לא ממש חדישות ולמעשה גם די בסיסיות. ג'וש,
שהחשיב עצמו למבין גדול במצלמות וידאו, שועשע למדי מכל העניין,
ובדרכו הביתה לא חדל מלגחך, בעיקר מששמע שהמצלמה "דואגת להחזיר
את הקלטת אחורה באופן עצמאי מיד כשהיא מסיימת את סרט ההקלטה",
היות וידע כי פיתוח טכנולוגי זה הוא ישן נושן.

לאחר שחזר הביתה, התיישב ג'וש על כורסת הטלוויזיה, ודמיין כיצד
הוא צועד לו לתומו ברחוב כשידו אוחזת במצלמת הוידאו, ולפתע שוד
בנק,המתרחש בקרבת מקום, נקלט במצלמתו במיומנות של צלם קולנוע
מנוסה. בנוסף הצליח ממש לחוש את תחושת שלשול המעטפה ובתוכה
"הקלטת הלוהטת" נשלחת לרשתות החדשות, ושעות ספורות לאחר מכן
ביתו מוצף בטלפונים מחברות חדשות שונות, המתחננות בפניו שיופיע
כאורח הכבוד לצד קטע הוידאו הנדיר שלו.

לפתע נתקף חרדה. עשרות מיליוני צופים ברחבי המדינה יצפו בו.
האם יוכל לעמוד תחת לחץ כה רב? ומה יעשה אם יחל לגמגם במעמד
נכבד זה? ואיך בדיוק יצליח להשחיל מילה או שתיים על החנות
שבבבעלותו במהלך הראיון? האם יופיע בטלוויזיה עם חולצה אשר שם
החנות מתנוסס עליה? הרי הוא עצמו בז לאנשים שמרשים לעצמם לעלות
לשידור בצורה כזו... דקת מחשבה הייתה נחוצה לו, וכבר הגה רעיון
משופר. אין הוא צריך להופיע בטלוויזיה. כל שעליו לעשות, הוא
לרכוש טייפ מנהלים, להקליט עצמו מקריין סיסמה קליטה ולדאוג שכל
עוד הוא מצלם, הטייפ משדר את הסיסמה. כך, כשישדרו את קטע
הוידאו שלו, יושמע ברקע הסלוגן לחנות שלו, והפרסומת המושלמת
תשודר ברחבי המדינה.

שלושה שבועות לאחר מכן וג'וש היה בעליה החדשים של ערכה מלאה של
מצלמת וידאו, קלטת וידאו להקלטה, וכן טייפ מנהלים, שתי קלטות,
ארבע סוללות נטענות לטייפ(שתיים ליתר ביטחון) ומטען לבטריות.

ג'וש, שהיה אדם לא אמיד בלשון המעטה, היה בטוח כל כך בהצלחת
הרעיון שלו, שלא חשב אפילו לנסות ולהתמקח על המחיר עם מוכר
החנות הערמומי.

דקות ספורות לאחר מכן הגיע ג'וש לביתו והחל לעיין בחוברת
ההפעלה של מצלמת הוידאו. לאחר שקרא אותה בעיון רב, ג'וש כבר
היה ממוקצע למדי על המצלמה. כעת פנה להקלטת הסיסמה. מאז הגה את
רעיון הסלוגן, הקדיש ג'וש זמן מחשבה רב לסיסמה אותה עליו לשדר
במקביל לצילומיו. בהתחלה חשב שעליו לחבר ולהלחין שיר קצר וקליט
בו יוכנס גם מספר הטלפון של החנות, אולם בהמשך הבין כי עליו
לשדר משהו קליט יותר וקצר מג'ינגל, מחשש שהקלטת תיפסל או תושתק
מפאת איכות שירה לקויה או משהו בסגנון. ג'וש הצליח לחשוב על
כמה וכמה סלוגנים קליטים, אך לאחר שביקש את עצת שכנתו המתבגרת
קבע כי "טריקים ושטיקים רק ב-ג'וש, אביזרי קוסמים!" היא סיסמה
ראויה.

בקול גברי ומסוקס ככל האפשר, קריין ג'וש את הסיסמה, בעזרת טייפ
המנהלים שקנה. לאחר חמישה נסיונות הצליח להגיע לתוצאות משביעות
רצון. כעת היה עליו להפוך את הקלטת למחזורית, כך שהסלוגן שלו
ישודר שוב ושוב על גבי הקלטת. לכך גייס את הווקמן הישן שלו.
ג'וש שלף את הקלטת מטייפ המנהלים, הכניסה לווקמן, כשלטייפ
המנהלים הכניס את הקלטת השניה. את הווקמן חיבר לרמקול ששאל
מאחד השכנים שלו. לאחר מספר ניסיונות הקלטה, הניח ג'וש את
הטייפ במרחק האידיאלי מהרמקול והחל בהקלטה. כשעה וחצי מאוחר
יותר, בהן חזר והקליט שוב ושוב את הסלוגן שלו, עם הפרשים של
שלוש שניות בין סלוגן לסלוגן על גבי טייפ, הפכה הקלטת לאחד
הדברים החשובים עבורו. ג'וש היה נרגש מתמיד.



שלוש מאות שישים ותשע יום עברו, ועדשת מצלמתו של ג'וש לא צדה
אפילו חתול שנתקע בצמרתו של עמוד חשמל. כשהגה את הרעיון שיער,
שלכל היותר יזדקק לחצי שנה של צילומים. אך שנה, לא הביא
בחשבון, גם לא בתסריטים הכי גרועים שיכל לדמיין.

לצערו, זו הייתה רק הבעיה הקטנה מבין רבות שצצו... ג'וש נקלע
לבעיות כלכליות לא פשוטות, שכן החנות שלו, הגיעה לשפל כלכלי של
כל הזמנים, וסגירתה הייתה רק שאלה של זמן. בנוסף סבל ג'וש
מבעיה חמורה אף יותר. עם הזמן רכש לעצמו ג'וש שם של אדם, איך
אנסח זאת בעדינות, מעט לא שפוי. הציבור הרחב לא הבין מדוע הוא
מסתובב עם מצלמת וידאו ביד, ומניין לעזאזל יוצאים הקולות
שחוזרים ומתעקשים "טריקים ושטיקים רק ב-ג'וש, אביזרי קוסמים!".
אט אט, החל הציבור הסובב אותו, להרתע מנוכחותו. המחמירים דאגו
להסתיר את פניהם כשהבחינו שעדשת המסרטה מצלמת אותם, מחשש שלאחר
מכן משמשים הצילומים לעזור לג'וש להגיע לסיפוק מיני. אך הסיוט
הגדול שלו היה מתממש, כשהיה נתקל בחבורות של פרחחים שנטפלו
אליו. אלה, לא חדלו מלחקות אותו מקריין את הסלוגן כשבעושם זאת
הם דואגים לעוות את קולם. תופעה זו חזרה על עצמה פעמים כה רבות
עד כי ג'וש, שבהתחלה עוד היה מתעמת עם הנערים ומנסה לשמור על
כבודו, חדל מלייחס להם חשיבות כלשהי, והיה מתעלם מהם בכל פעם
שהיו צועקים לו משהו, כאילו לא היו.

המצב היה קשה, וג'וש שלמרות כל הקשיים שמר על שפיות, ידע
שהרעיון שהגה, ירד ככל הנראה לטימיון וכנראה שלא שפר עליו
מזלו, והחנות שלו נידונה לאלמוניות וכישלון. פעמים לא מבוטלות
חשב לעצמו, מה היה קורה אילו לא היה נכנס לחנות החשמל, וממשיך
היה ללכת לעבר בית הדפוס...



יום אחד, באחד מהסיבובים השגרתיים שלו, חשק ג'וש בכריך טונה.
הוא עצר ליד קיוסק רכש לעצמו בעלות על אחד שכשזה, והתיישב באחד
מכיסאות הפלסטיק שניצבו מחוץ לקיוסק. בעתיות כאלו היה לו נוהל
מיוחד, בו היה בוחן בקפדנות את הסביבה, מבצע הערכת מצב, מחליט
לאיזה כיוון הוא מניח את המצלמה על השולחן, בזמן שהארוחה, ורק
לאחר מכן היה מרשה לעצמו להתיישב ולסעוד. גם הפעם, חרף האמונה
המעטה בהצלחת הפרוייקט, בחן ג'וש היטב את הסביבה. לאחר חישוב
הסתברויות שהריץ במוחו, החליט לכוון את המצלמה אל מעבר לכביש,
שם ישבו שתי קשישות, מלוות במטפלותיהן הרומניות, בהנחה שדווקא
המקום שנראה הכי פחות קוסם ישחק לטובתו. הוא בדק שהמצלמה אכן
במצב "הקלטה" והציבה במקום המיועד. כעת יכל לאכול בלב שקט.
אחרי דקה, שם לב שהטייפ הפסיק לעבוד ולשדר את הסלוגן.

ג'וש הניח את הכריך על השולחן, והוציא את הטייפ. בעודו בוחן את
המכשיר ומנסה לברר מהי בדיוק הבעיה, חבורת נערים שבדיוק יצאה
מחנות התקליטים מעבר לכביש שמה לב לנוכחתו והחלה להקניט אותו.
הם חזרו ואמרו את הסיסמה בלי הרף, כשהם לא שוכחים לקיים את
מצוות עיוות הקול כמנהג עמיתיהם להטרדות. ג'וש שכאמור, חדל
ממזמן להתרגש מחבורות הפרחחים, לא יחס לאלו חשיבות כלשהי, ספק
אם שמע אותם בכלל, והמשיך לבחון לתור את הטייפ בניסיון לגלות
מה הבעיה אולם לשווא.

לרוב, כשקבוצות נערים כאלו היו נטפלות אליו, הן היו מקניטות
אותו בערך כדקה או שתיים וממשיכות בדרכן, אולם החבורה הזו
הייתה שונה מהשאר. היא המשיכה להקניט אותו פעם אחר פעם, כשהיא
חוזרת ומקריינת את הסלוגן. יושבי הקיוסק ועוברי האורח, שלא היו
מתורגלים כג'וש להתגרויות אלו, החלו מאבדים סבלנותם, וזעם רב
הצטבר בקרבם על החבורה. כך גם שתי הקשישות שישבו ממש בצמוד
למיקום הנערים. אחת הזקנות, הרגישה שהגיעו מים עד נפש, וביקשה
מהם בעדינות שינמיכו את קולם שכן היא סובלת מאולקוס ולחברתה יש
כאב ראש. אחד מהנערים נפגע קשות מחוצפתה של הזקנה, נטש את
החברים שלו, ניגש אליה, והפציר בה למות, שכן היא צורכת חמצן
רב, וזה הרבה מעבר למה שהאנושות התכוונה שתצרוך מלכתחילה, רק
בנוסח מעט יותר בוטה. זה כבר היה יותר מדי עבור חברתה, שקמה
והחלה להכות נמרצות את הנער עם מקל ההליכה שלה, כשהיא פולטת
קללות באידיש לעברו. הנער, לא נאלם לתגובתה, ובצעד של רצון
טוב, לפת את ידיה והשליכה על הרצפה. אחד האזרחים שעבר במקום,
הזדעזע מהתנהגותו של הנער, ובתגובה, דחף אותו והפילו לרצפה.
במקום התפתחה קטטה. חבורת הנערים נחלצה לעזרת חברם, והחלה
להכות את עובר האורח. שני אזרחים שביקשו להפריד ושתי הזקנות,
שהתאוששו במהירות מהמכה שספגו, חמושות במקלות ההליכה הצטרפו
לעובר האורח.

ההמולה במקום הייתה גדולה, וג'וש כמו כולם לא יכל שלא לשים לב
למה שמתרחש מעבר לכביש, כשבמקביל ניסה למצוא פתרון לתעלומה
שהטרידה את סעודתו. מרוב שהיה להוט לפתור את התקלה בטייפ, שכח
לגמרי מקיומה של מצלמת הוידאו שהייתה מונחת על השולחן. אחרי
שהחליף את הסוללות והפך את הקלטת, אמר ג'וש נואש. בצעד של
תסכול הטיח ג'וש את הטייפ על הרצפה. לפתע חזר הטייפ לחיים,
והחל לשדר במחזוריות את הסלוגן. חיוך עלה על פניו. בינתיים
מהעבר השני של הכביש, קץ אחד מהנערים בקטטה, והבין כי רק מעשה
קיצוני של ממש יחדול אותה. לשם כך, עלה על מעקה הבטיחות, הוציא
מכיסו בקבוק שתוכנו נסתר לכל, ושפך את תוכנו על אחת הזקנות.
הוא שלף מכיסו את מצית הזיפו שהיתה ברשותו, הסתובב ופשט את
מכנסיו ותחתוניו. חבריו שהבחינו במעשיו, פסקו מלחבוט באזרחים
האומללים, והחלו לדרבנו בצועקם "אש! אש! אש!". ואכן, אש עמדה
לבוא. הוא הצית את הזיפו, הצמידה לעבר חור פי הטבעת שלו, וללא
כל התראה מוקדמת שחרר נפיחה אימתנית. להבה אדירה נוצרה,
ושיערותיה של הזקנה, שעמדה ממש בסמוך למעקה ניצתו. הזקנה דאגה
להודיע לכולם שהיא עולה באש בזעקות אמוק, כשבמקביל הנער וחבריו
נשכבו על רצפת המדרכה ממוטטים מהתקף הצחוק האדיר שתקף אותם.
ברגע של טירוף, אצה הזקנה אל הכביש הסמוך, בעוד שחברתה ושאר
הנוכחים קופאים במקומם המומים מהמחזה. אחת המכוניות הנוסעות
שלא צפתה את המתעתד לקרות, פגעה בה והטיחה אותה לקרקע. מספר
אנשים רצו אל הזקנה והחלו לטפל בה, וחבורת הנערים מיהרה להסתלק
מהמקום.

בצד השני של הכביש ישב לו ג'וש בכסאו, המום מהמראות. "אם רק
הייתי יכול לראות את זה עוד פעם" חשב לעצמו, כשפתאום נפל לו
האסימון. במתח וציפייה רבה, מקווה שהמצלמה במקומה, הזיז את
ראשו ממרכז המתרחש לעבר מרכז השולחן. שם הייתה מונחת לה לתומה
המצלמה, בדיוק כפי שג'וש הניח אותה מלכתחילה. לשם השקט הנפשי,
התקרב ג'וש לעדשת המצלמה סקרן לדעת מה בדיוק רואים מבעדה.
כשהסתכל דרכה הוא הבחין במעקה הבטיחות עליו עמד הנער, בספסל
עליהן ישבו שתי הזקנות, ובמכונית הפוגעת שעמדה ללא נוע.

ג'וש לא ידע את נפשו מרוב שמחה. מעולם לא חשב על סרטון טוב
יותר שיכל היה להסריט ולפרסם עימו בטלוויזיה את החנות שלו. הוא
היה סקרן ביותר לדעת מה בדיוק תפסה עדשת המצלמה ומה אורכו של
הסרטון, ולכן החליט שלא לחכות עד שיגיע לביתו, אלא לצפות בתוכן
הקסטה מיד. הוא לחץ על כפתור הrewind אך המצלמה לא הגיבה
לפקודה, ושום רחש סלילים מתגלגלים לא בקע מהמצלמה. הוא לחץ
בשנית. ושוב חוסר תגובה. כשהוציא את הקסטה מהמצלמה, חדל ליבו
מפעימותיו. הקסטה כבר הייתה מורצת אחורה.