זקנה יושבת על ספסל
ממוללת קצוות שיער דהויה באצבעותיה
גו שפוף יד מקומטת
על עורה צרובים קורי עכביש סבוכים
הרוב פרום, מה שהיה מסודר
יש המשך ואין מחר
מה שלא נגלה יכוסה בעפר...
עיניים נוגות, כבדות
נועצות מבט בחריצי המדרכת
רוח מלטפת
נמלה ממהרת
עוברת...
ופתאום.
המבט מתרומם, מתיישר
שטיח נפרש לאי-שם
מכחול מצייר
עצים שדות שמיים וים
זוג מתנשק אל מול הבריאה
ואני,
מסתובבת
מנגבת דמעה מלחי סמוקה
ובורחת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.