[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היא הייתה הילדה הכי יפה בכיתה.
היא הייתה מסוג הילדות האלו שהיית יכול לבהות בהן כל השיעור עד
שהמורה הייתה מעירה אותך מתוך החלום בשאלה על השלטון הנאצי
ב-1938.
בגלל שאני הכרתי מן הסתם רק ילדה אחת שהייתה הכי יפה בכיתה,
אני לא יכול לדעת, אבל נראה לי ששאר הילדות הכי יפות בכיתות הן
סתם הכי יפות. וזהו.
הילדה הכי יפה בכיתה שלי לא הייתה סתם יפה. היא הייתה כליל
השלמות. גם חכמה, גם נחמדה, בקיצור, אתם יכולים להבין במה
מדובר - כאילו אלוהים ירד מן השמיים וייצר אותה בדמותו עם כל
התוספות פלוס פלוס.
אני מתוקף תפקידי בשנים אלו כילד הממוצע, זה שמקנא בילדים
שמעבירים ביניהם סיגריה מאחורי המקלט בהפסקה, וזה שמקנאים בו
הילדים שלא מצליחים להישיר מבט אלא אם בן שיחם הוא משחק מחשב
חדש.
פשוט בהיתי. בהיתי בה בשיעורים, בהיתי בה בהפסקות ובהיתי בה
בחלומות.
אוקיי, אני חייב לעשות פה הפסקת הבהרה קצרה, כיוון שאתם יכולים
לחשוב שהייתי קצת מוזר עם כל הבהיות האלו, ובאמת זה היה נראה
מוזר אם מישהו היה עוקב אחרי ילדה ובוהה בה בלי לומר מילה, אבל
אני הייתי ילד מתוחכם וחוץ ממני אף אחד לא ידע שאת רוב שעות
הלימודים אני מעביר בפשוט... בהייה.

למרבה ההפתעה, ואולי אפילו בצורה לא ברורה נהיינו ידידים.
אוקיי, טיפה נסחפתי, לא ידידים שמדברים על החיים בתקופת פוסט
קורט קוביין ועל החלומות המשותפים שלנו על בית קטן על החוף עם
שני ילדים, כלב וחתול או בעצם על החלומות שלי על דירה קטנה על
שפת הים עם שני ילדים, כלב, חתול והאישה הכי יפה בכיתה.
אז אם לא ידידים, היינו סתם מסתובבים ביחד בהפסקות, הייתי
מלווה אותה הביתה תוך כדי אינספור תירוצים על איך בעצם העיקוף
של העשר דקות שאני עושה כדי להשהות את הרגע שבו אני אגיד לה
שלום בעצם מקצר לי את הדרך הביתה, תירוצים שאם חלק מהם היה
נכון, תורת היחסות של איינשטיין הייתה מתרסקת לרסיסים.
ואני, אני לא ממש הבנתי מה היצור המדהים הזה עושה איתי, הרי
היא הילדה הכי יפה בכיתה, בהינף אצבע ואף פחות היא יכולה לבחור
לבלות את ההפסקה עם כל אחד אחר - ואני כולל בתוך כל אחד אחר -
כל אחד אחר - כולל י"בניקים!
וככה התחילו השמועות. הרי אם הילדה הכי יפה בכיתה מסתובבת
איתי, הרי ודאי יש בינינו משהו.
ואני, במקום ליהנות מכבוד המלכים שנפל בחלקי, כיאה לנתינה
המסור של ממלכתו - הגנתי בחירוף נפש על כבודה של מלכתו, הרי
איפה ייראה ויישמע דבר כזה?! אנחנו הרי לא בשידור חוזר של
הנסיכה הקסומה ולא בביצוע מחודש של בת המלך והעני.

הקשר חסר ההסבר נמשך כמה שבועות, וזו הייתה התקופה היפה בחיי
כנער. הליווי היומי לביתה מביה"ס והשיחות הקצרות בהפסקות נהפכו
להזמנה לכוס שוקו חם אחרי ביה"ס, עשיית שיעורים ביחד ואפילו
שיחות טלפון אחר הצהריים. בשלב זה, אפילו לי היה קשה לא להודות
שאנו ידידים, ואפילו ידידים טובים!
וכמובן, כמו כל דבר טוב שמגיע לסיומו, גם הקשר המופלא הזה
הסתיים כך סתם, בסוף אביב, ביום שהתחיל כמו כל יום אחר.
ישבתי בחדרה, עם כוס השוקו החם, ודיברנו על אלפי דברים שונים
ומשונים שהצטמצמו בשנייה אחת לשאלה אחת.
מלכת הכיתה, בכבודה ובעצה סיפרה לי כי ילד מהשכבה מעלינו הזמין
אותה למסיבת סוף השנה, ושאלה בפשטות הגדולה ביותר אם יש לי עם
זה בעיה.
ואני, שכלל לא הכרתי את אותו בחור, אמרתי בתמימות שכמובן שלא,
הרי למה שתהיה לי בעיה?

הפעם הראשונה שראיתי את מלכת הכיתה בוכה הייתה אז, כתגובה
לתשובתי.
ביום המחרת מלכת הכיתה התעלמה ממני בהפסקות, בדרך הביתה היא
הייתה מוקפת בחברות וכמובן שהיא לא התקשרה.
את השינוי שחל בה לא הבנתי שנים רבות ואפילו לא הצטערתי לרגע
על מה שקרה. פשוט הייתי מאושר שנפל בחלקי האושר הצרוף של שהייה
בחברתה של מלכת הכיתה.

מאז ועד סוף הלימודים לא החלפנו מילה ואני עשיתי את הדבר
היחידי שנותר לי לעשות. פשוט לבהות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
42

וכל מילה מיותרת


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/4/06 15:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אייל אופוויט

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה