אני לא יודע למה אני מעלה את זה. היה לי לילה שלא נרדמתי, אז
ניסיתי פשוט לשבת ולכתוב. עמדתי למחוק הכל, עד שהבנתי שזה לא
משנה אם יצאה לי כתיבה יפה, פואנטה מתחכמת, או איזה מסר סמוי.

מכירים את המשפט מהתנ"ך, "לא תשפוך את זרעך לשווא"?

פשוט כי כתבתי.
לכו תתווכחו עם הידיים שלי.

פג תוקף

תמיד כשאני שומע את המילים "תאריך תפוגה" ו"פג תוקף", אני ישר
חושב על גבינה.

אבל כשחושבים על זה, מי אמר שזה מדבר רק על אוכל?

מסתבר שגם לרגשות יש תאריך תפוגה. אבל כמו שגבינה לא נעלמת לך
מהמקרר פתאום, כי כתוב עליה 11.7.05, והיום ה-12, גם רגשות לא
נעלמים ככה סתם מהלב.

הם פשוט מרקיבים. כן. מה ששמעתם.

מרקיבים.

לא משנה כמה הם היו טובים, בשלב מסויים הם הופכים לגוש ירוק
ורירי ששוכב אצלכם במקרר, בחלק השמאלי למעלה, ומסריח לכם
בנשמה.

אי אפשר לתאר את הצחנה הזאת. את המרקם. זה מזוויע. וזה רק הולך
ומצטבר. כמו אבק, שבשניה שאתה לא מסתכל, הוא מכסה הכל. אז ככה
זה גם עם רגשות שעבר תאריך התפוגה שלהם. בהתחלה זה משהו קטן
כזה. אתה אומר לעצמך שזה יעבור וממשיך לסבול את הריח. אחר כך,
עד שאתה מבין שזה כבר הכפיל את עצמו, אין לך מושג מה לעשות עם
עצמך. או עם זה.

אז אתה מזמין צוות ניקוי.
וזה תופס נחמד. לאט לאט הם מוציאים עוד ועוד ירוקת, עוד ועוד
סירחון, עד ששוב נשאר הכתם הקטן הזה, ליד המגירה של החלב. ואז
אתה מחליט שהגיע הזמן להמתמודד עם הכתם לבד, ונפרד מהצוות
הנאמן בידידות.

אבל עד שאתה מבין שטעית, הכתם כבר הגיע לשיאים חדשים של סרחון.
אז נכון, הוא תופס הרבה פחות מקום.

אבל הוא כל כך מסריח. כל כך מסריח שבא למות. או לפחות לתקוע
לעצמך איזה מזלג בעין, כדי שהסבל יבוא ממקום אחר.

שהסבל יהיה מוצדק.

גם לרגשות יש תאריך תפוגה.

אבל מי יודע איך זורקים רגשות ישנים לפח?

הגיון בריא

תמיד בוהה בך מהצד, מעמיד פנים שאני רק רוצה להיות לבד.
עושה הכל כדי לקבל ממך תשומת לב, תגובה, משהו.
אבל אני רק עושה מעצמי צחוק.

חצי ממני רוצה אותך יותר מהכל. חצי יודע שאני סתם נהנה לסבול.

"מותר האדם מן הבהמה". למד להוביל את הרגש באמצעות המוח.

המוח אומר שזה טמטום. מסע צלב חסר סיכוי. גישוש באפלה, נסיון
למצוא שוב אור.

תן לאור לבוא אליך. אל תסתכן בנפילה מעבר לקצה. שב באמצע, חכה
לו. הוא יבוא.
אדם אינו יכול לעבור חיים שלמים בחשיכה. זה נוגד את כל עקרון
האיזון.

ומה אם הלב צודק?
זה לא משנה. המוח גם צודק. זה לא בריא. אתה לא רוצה את זה
באמת.

הגיון בריא. את זה אין לפרות.