בין הבוקר והשכחה
ראיתי אותך מפויסת
צוקי העיתים לא חרצו עוד
את פלא עורך
עלומה, כמו אגל של טל
החלקת על אבני מרחקייך
והזנת אזוביי
במגע המבריא של צחוקך

וכל החלל
מתמלא בהדייך
וכל חושיי
סוערים את הינך
מילים הלומות וגדולות נמוגות בלי לגעת
וריח פשוט של קפה
מהביל את יופייך

-

ובטרוף אותי זעם
פשפשתי בכל מעשייך
וראיתי אותי מטולטל
שוב ושוב אל חופך
גואה, וכהרף של ים
מתיז את קצפי אל צוקייך
ורק מלחיי, בשפלי,
מבכים את יופייך

לילה מכבר
אך עדיין בוער בי הגעש
עדיין חופר
להגיע לשד הבועט
ידעתי אותך כבר כמעט בכל צבע וטעם
ידעתי אותי כבר, כמעט
אבל לא באמת

-

וכך, אישה
באתי אלייך
וכך, הבאתי חיי אל סיפך