אם תבואי הלילה לדפוק על דלתי
בשלווה של מדבר אצא מדעתי.
כשתבואי הלילה להדפק על שתיקותי
אצא מחדריהם הדחוסים של שירי.

והקרח יומס לטיפות של מילים
ואנזל על יופייך כדמעה בפנייך
ובשקט אחרוש בליבך ריגושים
ואלך לעיבוד כפירור באדמותייך.

ואפילו בגדייך לפתע יסמיקו
על אותו זכרון מרופד במילים,
על קרב אותן מחשבות שהרחיקו
בקרב אותם מבטים מודדים.

התתני לי לשתות מבאר חוויותייך
כי יבשו לילותי וצמאתי נורא.
התתני לי לקשור את גופי בחבלייך
כי בודד צווארי ונפשי כבר קשורה.