אני מאושרת.
אני הולכת (עם עצמי) ברחוב ומחייכת לכולם.
אני מחייכת לכלבים שעוברים- מחזיקים ברצועה גבר או אישה
שמחפשים מקום אינטימי להשתין. אני מחייכת לרובוטים בחליפות-
שהולכים בצעדים קבועים, מסתכלים על השעון, דוחפים את העיתון
היומי מתחת ליד (שלא יפול) וממשיכים ללכת בצעדים קבועים
ומהירים (ספק אם הבחינו בחיוך החינני ששלחתי לעברם דקה קודם
לכן). אני מחייכת לבובה של הילדה- שהולכת לאט, עוצרת כדי להריח
את הפרחים בצידי הדרך- ילדה בלונדינית עם קוקיות, סרטים
מרהיבים בשלל צבעים שזורים בשערה, ושמלה לבנה, שאמא תפרה
במיוחד בשבילה. (נידמה לי שראיתי מעליה כמה חוטים מרחפים...)
אני מחייכת לאויר, לענני הצמר גפן המתוק בשמיים, לפרחים
הציבעוניים שמקיפים אותי מכל כיוון- סובבים אותי במעגלים-
ומפריחים באויר ריח של פריחה אביבית מעורבבת בשתן אנושי.
אני מחייכת לשקיעה- שעוטפת אותי בכחול, אדום, כתום וסגול- מחכה
לסגור עלי, מכל הכיוונים- שלא אוכל לברוח, שלא ארצה לברוח-
ואוכל רק להתמסר לשקט, לצבעים, לרוגע....
כשקמתי בבוקר, הייתי שרועה על ספסל בגן הציבורי, נשענת על
עיתון ישן משנת 87 ששימש לי ככרית, וכל מה שיכולתי לחשוב עליו-
זה איך אני אשיג את המנה הבאה- לעבור את היום הזה,
ולהיות מאושרת לעד........