אתה שב ופוגע
וחוזר ונוגע
באותו המקום הרגיש
במקום שכבר פגעת
במקום שכבר נגעת
הדמעות זולגות ואתה אינך מרגיש

מה חשבתי לעצמי?
שתשתנה?
האמת הזו שנזרקת לי בפרצוץ
מנחיתה אותי על הקרקע בכאב רב
משכיחה ממני את כל החלומות
את כל מה שקיוויתי ממך
את האמונה שלי האמיתית בך
את כל מה שהבטחת שיהיה
וכבר אין סיכוי שיקרה

מילותיך הפכו שכיחות
שבועותייך הפכו מופרות
שתיקותייך הפכו קבועות

אתה שב ומאכזב את אותה הילדה
אותה הילדה שהאמינה בך
אותה הילדה שכל כך אהבת
ואהבה אותך בלב שלם וללא חרטה
ועכשיו נשכחה
ואתה גם נשכחת אצלה

דמעות מבוזבזות על אב שלא מרגיש
דמעות מבוזבזות על דבר שאין לשנותו
כאב מתמשך על הילדות שאבדה
בכי סמוי של אותה הילדה

מה חשבתי לעצמי?!
שתשתנה?!


                 

כאב לי מאוד לכתוב את השיר הזה... כואב לי להודות שיש לי אבא
כזה... אני מניחה שיכאב לי עוד אם אמשיך להאמין שהוא ישתנה...