אתה יושב זקוף על קרניים של אור.
מרכין את ראשך.
רואה דרך קיר חצר נטושה.
פעם ביקר שם משהו,
ובין הצללים השאיר עטיפה ישנה.
נרכבת על יד הנדנדה השבורה.
מתפוררת על האדמה הדלילה.
אך עדיין בת קיימא.
האם תהיה מוכן למסור את נפשך,
ששוב תחזור להלך שם בשתיקה.
תצא תשוב תצא ,ותשוב להתהלך
על אותה אדמה חריבה, ריקה ואילמת,
עדיין לא תהיה מוכן לסגת...
האם כדי לשבת על קרניים של אור,
מוכרח אתה לשוב אל הכפור?
לך, תקפוץ תשיר תתענג על בוהק לובן ההזייה,
הנף ראשך ותשמח.
אל תשוב למקום שממנו תברח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.